הקשר בין תשואת אגח בארה"ב לכמות השורט של קרנות הגידור

והשורט היום בשפל מאז 1998

אחוז אחזקת מניות בארה"ב על ידי משקי בית בהשוואה להיסטוריה

הנתון עומד על 30.5%
הכי גבוהה למעט שנת 2000

What the ‘single best stock-market predictor’ is saying now

להלן קישור לכתבה המקורית

Opinion: What the ‘single best stock-market predictor’ is saying now

By Mark Hulbert

Published: June 21, 2016 8:24 a.m. ET

Look at the percentage of household financial assets invested in equities

CHAPEL HILL, N.C. — The stock market’s return over the next 10 years will be barely a third of its historical average.

That’s the sobering forecast of a stock-market indicator its creator calls—with some justification—the “single best stock market predictor.”

The brainchild of the website Philosophical Economics, it is based on the percentage of household financial assets invested in equities. It is a contrarian indicator, with high-percentage equity allocations leading to below-average stock-market returns over the subsequent 10 years—and vice versa.

Why haven’t you heard of this before?

My guess is that 10 years is too long a period to interest the typical investor, who is far more drawn to what the market will do this month or year. But some have paid attention to the indicator. Ned Davis Research, the quantitative research firm, for one, has been following it; Ned Davis calls its track record “remarkable.” I wrote about this indicator a year ago.

Regardless of the reasons for this indicator’s obscurity, its current message is clear. According to Ned Davis Research, the household equity-allocation percentage stands at 52%, versus a median level since 1952 of about 44%. Historically, allocation percentages as high as today’s were followed by 10-year annualized returns of below 4%.

In fact, as you can see from the chart at the top of this page, the only other times since 1952 in which households’ equity allocation got as high as they are now were followed—at best—by mediocre 10-year market returns: The late 1960s, 2000, and 2007.

A statistic known as the “r-squared” is useful for appreciating this predictor’s impressive track record. It measures the degree to which one data series explains or predicts another. Its highest possible reading is 1.0, while a 0.0 reading would mean the indicator has no explanatory or predictive ability whatsoever.

The table below reports results since 1952, as calculated by Philosophical Economics. In each case, the r-squared measures the correlation between the indicator in question and the stock market’s subsequent 10-year return.

	Household equity allocation	Market capitalization to GDP	Q ratio	Shiller P/E (CAPE)	P/E based on 12-month trailing earnings
r-squared between indicator and
subsequent 10-year
stock-market returns	0.91	0.76	0.71	0.66	0.5

To put the household equity allocation’s 0.91 r-squared into even more context, most of the indicators that capture Wall Street’s attention have comparable r-squareds that are so close to zero as to be statistically insignificant.

So it’s definitely bad long-term news that the current household-equity percentage is higher than average.

Note carefully, however, that the equity-allocation indicator tells you nothing about the path the stock market will take in coming years to get to its overall mediocre result in 2026. It could be that the stock market undergoes a powerful bull market over the coming year or two before succumbing to a severe bear market. Or it could be that the market more or less muddles along producing mediocre returns year after year.

Regardless, though, the household equity allocation is telling us that we need to lower our expectations for average equity returns over the next decade.

For more information, including descriptions of the Hulbert Sentiment Indices, go to www.hulbertratings.com or email mark@hulbertratings.com

You’re invited to join MarketWatch senior columnists Mark Hulbert and Chuck Jaffe, along with Robert Powell, editor of Retirement Weekly, for an enriching, enjoyable and unforgettable adventure in October from Montréal to New York on an autumn escape with Crystal Cruises (Oct. 17-25). This spectacular adventure includes a luxury cruise aboard Crystal Serenity, along with enrichment seminars on investing, retirement planning and even cultivating your wine portfolio. MarketWatch guests will get great special rates, but space is limited, so call our cruise partners now, toll-free, at (877) 241-7339 for more information or to book your stateroom.

More from MarketWatchIntraday Data provided by SIX Financial Information and subject to terms of use. Historical and current end-of-day data provided by SIX Financial Information. Intraday data delayed per exchange requirements. S&P/Dow Jones Indices (SM) from Dow Jones & Company, Inc. All quotes are in local exchange time. Real time last sale data provided by NASDAQ. More information on NASDAQ traded symbolsand their current financial status. Intraday data delayed 15 minutes for Nasdaq, and 20 minutes for other exchanges. S&P/Dow Jones Indices (SM) from Dow Jones & Company, Inc. SEHK intraday data is provided by SIX Financial Information and is at least 60-minutes delayed. All quotes are in local exchange time.

משקיעים בבורסה 'לטווח הארוך'? תתרגלו לעולם הולך נגדכם -"הגענו סוף הדרך"

להלן קישור למאמר המקורי

אלכס זבז'ינסקי ממיטב דש במאמר ל-Bizportal על הסיטואציה הנוכחית בעולם ההשקעות

"הנתונים בדבר התשואות שהושגו בעבר, אינם מהווים כל אינדיקציה לגבי התשואות שיושגו בעתיד", כך מתחיל גילוי נאות במצגות בנושא ההשקעות. כעת, אמירה משפטית זו יכולה להתפרש גם כמתן תחזית די מדויקת.

• רוצה לקבל עדכונים חמים בזמן אמת? הירשם לניוזלטרים של ביזפורטל

מדברים היום רבות על התשואה הזניחה שהמשקיעים יוכלו להשיג בעתיד מחלקו של התיק שמורכב מהאג"ח והפיקדונות. הריבית בעולם המפותח נמצאת בשפל וגם התשואות באג"ח הממשלתיות, אשר בחלק מהמדינות מציעות תשואה אפסית או אף שלילית לטווחים של עד עשר שנים. גם באג"ח החברות המשקיעים מסתפקים היום בתשואה ריאלית לפדיון הנמוכה בכ-50% מהתשואה הממוצעת בשני העשורים האחרונים.

צריכים לזכור שהתשואה הגבוהה ממנה נהנו המשקיעים מרכיב האג"ח בתיק בשלושים השנים האחרונות הניבו רווחי הון שהיו תוצאה של הירידה באינפלציה ובריבית. כעת, לפי כל הדעות, הגענו לסוף הדרך – מחזיקי האג"ח יסתפקו בתשואה שוטפת זניחה כאשר רווחי הון מאיימים להפוך להפסדים עם עלייה בתשואות האג"ח.

הבעיה היא שגם המניות לא יצליחו ככל הנראה להשיג את התשואות אליהן התרגלו המשקיעים בעשורים האחרונים. האשם בכך לא טמון בצמיחה הכלכלית הנמוכה השוררת כעת בעולם, או לפחות בעיקר לא בה. הכוחות שסייעו למניות להניב תשואה ריאלית שנתית ממוצעת של כ-7% מאז אמצע שנות השמונים בשוקי המניות המערביים פשוט עומדים לפוג.

על אילו כוחות מדובר?
קודם כל, אותה הירידה ארוכת שנים באינפלציה ובריבית תמכה לאורך כל הדרך לא רק באג"ח אלא גם במניות. בתקופה של אינפלציה גבוהה עד אמצע שנות ה-80 בארה"ב, המניות נסחרו במכפיל רווח ממוצע של כ-9, לעומת המכפיל הממוצע 18 מאז ועד היום. האינפלציה הגבוהה פוגעת במניות בשתי הדרכים. היא מורידה את רווחיות החברות שבדרך כלל לא מצליחות לגלגל את כל ההתייקרויות בעלויות אל הצרכן. כמו כן, בתקופה של אינפלציה גבוהה, האלטרנטיבה האג"חית נראית אטרקטיבית בזכות הריביות הנומינאליות הגבוהות. בשל כך המשקיעים מוכנים לקנות מניות במחירים נמוכים יותר, כדי להגביר אטרקטיביות ביחס לאג"ח.

מעבר לעלייה במכפילים, הורדת הריבית לאורך שני העשורים האחרונים הוזילה את עלויות המימון של החברות וגרמה לעלייה בערך התקבולים העתידיים שלהן, מה שהסתכם בסוף בעליית שווי מניותיהן. עידן זה נגמר. מעתה המניות לא יקבלו תמיכה מהמשך הוזלת הריבית והאינפלציה.

תהליך נוסף שתמך בחברות ובמניותיהן היה עליית כוחן של המדינות המתפתחות. המדינות המתפתחות סייעו לעליית שווי החברות בשני המישורים. ראשית, עליית מעמד הביניים וצורכי השקעה מוגברים של המדינות המתפתחות היו מקור לרווחים ניכרים לחברות המערביות שסיפקו למדינות המתפתחות את המוצרים והשירותים להם היו זקוקות.

במישור השני, הצטרפות כוח עבודה במדינות המתפתחות לשרשרת הייצור העולמית הוזילה עלויות הייצור של החברות המערביות והובילה לעלייה ברווחים. מיליוני כפריים מסין שעברו לעבוד בתעשייה ומיליונים רבים של העובדים שהיו מאחורי מסך הברזל הצטרפו לכוח העבודה העולמי. גם במישור זה המצב משתנה. העובדים הזולים במדינות המתפתחות כבר לא כל כך זולים. כמובן שעדיין אפשר למצוא מדינות עניות שיספקו כוח עבודה זול, אך המהלך הגדול מאחורינו.

בנוסף, במדינות מתפתחות עצמן קמו מתחרים חזקים מאוד לחברות המערביות בכל התחומים אשר נוגסים ברווחיות שלהן. הקונצרנים התעשייתיים מהמדינות המתפתחות מתאפיינים ביעילות גבוהה ובאסטרטגיית נתח שוק על חשבון הרווחים. החיים הקלים של החברות ממערב של גריפת רווחים גבוהים באמצעות הגדלת שורת הכנסות והקטנת שורת ההוצאות מעלייתן של המדינות המתפתחות נגמרו.

האויב: הטכנולוגיה
כוח נוסף שמאיים על רווחיות המגזר העסקי ומתעצם במיוחד בשנים האחרונות צומח מהמהפכה הטכנולוגית. המתחרים החדשים נולדים כחברות סטארט-אפ קטנות שבמהירות בזק הופכות למתחרים/מחסלים של חברות ענק ותיקות בתחומים שונים. חברת הצילום קודאק, בלוקבאסטר, נוקיה, הוצאות לאור, חברות התקליטים, חברות התקשורת ועוד רבות אחרות יכולות לספר את הסיפור של המהפכה הטכנולוגית ששינתה פניה של תעשייה.

השינויים הטכנולוגיים תמיד מלווים בירידה חדה ברווחיות החברות, והנהנה העיקרי בדרך כלל הנו הצרכן. אולם, מניות הסקטורים המסורתיים שמותקפים ע"י המתחרים החדשים והזריזים בדרך כלל סובלות מירידות חדות. אפשר לתאר כדוגמה את מניות הבנקים אשר בנוסף לדרישות הרגולטוריות סובלות מהאיומים הבאים מתעשיית ה-Fintech המתפתחת במהירות. איום נוסף על החברות המסורתיות מהתפתחות הטכנולוגית נובע מהקמת פלטפורמות כגון Amazon, Alibaba וכו' שמאפשרות לאלפי עסקים קטנים ובינוניים להתחרות בחברות המסורתיות בכל התחומים ובכל האזורים.

תחרות מצד הטכנולוגיה מייצרת מנצחים בודדים והרבה קורבנות בדרך. מבחינת שוק המניות זאת כנראה לא תופעה חיובית כל כך שעשויה לגרום לעלייה בסיכון של השקעה במניות כאפיק בשעה שהפיצוי על אותה עלייה בסיכון לא מספק.

אם לא די באיומים שכבר צוינו, גם בתחום המיסוי התמונה הולכת להשתנות לרעת רווחיות החברות. בעשורים האחרונים הממשלות ניהלו מדיניות אקטיבית שהורדת רף המס למגזר העסקי כדי להגביר את האטרקטיביות לחברות גלובליות. כעת, הלכי רוח השתנו. הממשלות נמצאות בגירעונות גדולים ומחפשות מקורות מימון. לא רק שהמגמה של ירידה במס' החברות צפוי להיבלם ואולי אף להתהפך, אלא שהממשלות "מחפשות" את החברות שניצלו פרצות שונות כדי לשלם פחות מס. הצעדים הללו טובים לקופה הציבורית וצודקים ככל שיהיו בסופו של דבר יפגעו ברווחיות החברות.

ברבעונים האחרונים נרשמה ירידה ברווחיות החברות המערביות. סיבות נקודתיות וזמניות הוצגו כהסבר לתופעה. יתכן מאוד שהסיבות לירידה ברווחיות לא כל כך זמניות, אלא מבניות ומקיפות הרבה יותר. המניות כאפיק המשקף רווחיות המגזר העסקי צפוי להיות מושפע משינוי המגמות הכלכליות, הטכנולוגיות והרגולטוריות. נגמר העידן שהטיב עם האפיק. מרבית ההשפעות העתידיות צפויות להיות שליליות ביחס למה התרגלו המשקיעים בעבר. לכן, גם מאפיק זה, כמו מאג"ח, צריכים להנמיך ציפיות.

מה אומרים לנו מדדי הבנקים ?

להלן קישור למאמר המקורי שכתבתי

מה אומרים לנו מדדי הבנקים ?

לפני כחודשיים, בעיצומם של אחד מימי הירידות החדות בשווקים היתה הכתבה הבאה בכלכליסט:

מאז, מחיר הנפט עלה והשווקים ובעיקר האמריקאים תיקנו משמעותית.

עניין אותי לבדוק מה קרה מאז למניית דויטשה בנק/

הופתעתי לראות שהמניה נמצאת באותו שפל שהיתה באותו חודש פבואר:

בדקתי מה קורה בבנק אירופי גדול אחר (הפעם גרף של שנה) -  קרדיט סוויס ומסתבר שגם הוא הוא חזר לשפל של לפני חודשיים:

כאן הבנתי שהעסק לא מקרי וניסיתי לראות מה קרה במדדי הבנקים האירופי (בכחול), האמריקאי (באדום) בהשוואה ל S&P500 (בשחור) ב 3 החודשים האחרונים.

הסתבר שלמרות ההתאוששות המרשימה של ה S&P500 מדדי הבנקים הן האמריקאי והן האירופי - לא כל כך התאוששו.

כאשר הרחבתי את הפריזמה לתקופה של שנה גיליתי שהנתקות בין מדדי הבנקים ל S&P500 היא לא מגמה חדשה כלל:

והבעיה של הגרף הזה שהוא קצת הזכיר לי נשכחות. להלן הגרף המשוואה בין מדד ה S&P500 לבין מדד הפיננסים בשנת 2007 (שקדמה ל 2008 הנודעה):

למעשה, למעט המקרה של 2007 אני לא זוכר סתירה כל כך מהותית בין מה שאומר מדד ה S&P500 (מגמת דשדוש ב 2 המקרים) לבין מה /אומרים מדדי הפיננסים (חשש למשבר).

ועכשיו אני חוזר לכותרת:  מה אומרים לנו מדדי הבנקים ?

אפשרות אחת היא שהם אומרים שרווחיותם נפגעת מאוד מהרבית האפסית / שלילית והיות שטוענים שהדבר צפוי להימשך זמן רב - זה יגרום לירידה ברווחיהם לאורך זמן מה שבא לידי ביטוי בביצועי המניות.

אפשרות שניה היא שמאזני הבנקים בעיתיים (ולא חסרות בעיות םוטנציאליות מכיוון הסחורות / סין / אירופה) ושבדומה ל 2007 - מדדי הבנקים מאותתים משהוא שהשוק עוד לא מבין.

buyback בשיאים של 2007

אין לי מושג מה זה אומר אבל הגרף מעניין

התשואה 5 שים אחרי שה CAPE יורד מ 10

הקשר בין CAPE לתשואה

מכפיל שילר בסיבות רבית שונות

4 מודלים שמראים שהשוק האמריקאי יקר

והתשואות החזויות על פי מגוון פרמטרים:

אחוז הנפרות מוצלחות אחרי חצי שנה

אחוז ההנפקות שהיו רווחיות אחרי חצי שנה
עברנו את בועת ה 2000...

מכפיל המכירות של 50 השנה האחרונות

אני לא בטוח שזה אומר משהוא אבל זה מכפיל המכירות של 50 השנה האחרונות:

מרווחי אגח זבל נכון ל 16/12/2015

גרף מעניין על הבורסה מול הכסף החכם

אסטרטגיית הכסף החכם
 מחסירה את החצי שעה הראשונה של המסחר הנחשבת אמוציונלית ומוסיפה את הכסף החכם שהוא של השעה האחרונה.

המחיר של הנפט ריאלית מנוכה אינפלציה

המחיר האמיתי של הנפט

אחוז המניות בתיק ההשקעות של הציבור האמריקאי

אני רק ישים את זה כאן...

Stocks as a % of household assets 1968: 35% 1982: 15% 2000: 47% 2003: 29% 2007: 36% 2009: 21% Now: 37%

3 מאמרים שפרסמתי למה אני מוטרד משוק המניות

למה אני מוטרד משוק המניות

מה אני עושה במצב בו אני מוטרד משוק המניות

קרנות דפנסיביות

CAPE: Predicting Stock Market Returns

מכפיל מעניין וחשוב על מכפיל שילר בעבר ומתוך ראייה עתידית

http://www.starcapital.de/docs/2014_02_CAPE_Predicting_Stock_Market_Returns.pdf

משקיעים בחברת הפורקס "יוטרייד פרימיום": "יוטרייד גרמה להפסדים במסחר במט"ח וסירבה להשיב את יתרת הכספים"

להלן קישור למאמר המורי

משקיעים בחברת הפורקס "יוטרייד פרימיום": "יוטרייד גרמה להפסדים במסחר במט"ח וסירבה להשיב את יתרת הכספים" לטענת המשקיעים, שיטת המסחר האלקטרוני של החברה, באמצעות אלגוריתם ממוחשב, גרמה להם להפסדים כספיים "לא ברורים" f לדבריהם, כשרצו לסיים את ההתקשרות עם החברה ולקבל את יתרת השקעתם בחזרה, בהתאם להסכם בין הצדדים, הם נתקלו בסירוב f יוטרייד: "הכספים עוכבו במשך חודש עסקים בשל נסיבות שתלויות בגורם שלישי" ספיר כלפון    27/7/15 האם חברת הפורקס, יוטרייד פרימיום, עיכבה כספי לקוחות שהשקיעו אצלה, לצורך מסחר במטבע חוץ וביקשו את כספם חזרה? למערכת "גלובס" הגיעו מספר תלונות של לקוחות מודאגים, שביקשו לסגור את חשבונם בחברה ולמשוך את כספיהם שהשקיעו ביוטרייד לצורך מסחר, אך נענו בשלילה. לאחר התערבות של "גלובס", הכספים של חלק מהלקוחות הוחזרו ביום פניית העיתון.בשלב זה הסיבה להתמהמהות החברה בהשבת הכספים ללקוחות, לא לגמרי ברורה. בטרם פניית "גלובס" לחברה, חלק מהלקוחות שכספיהם לא הושבו אליהם, פנו לייעוץ משפטי אצל עו"ד דן צוק ששלח לחברה מכתבי בקשה תכופים בעניין. אחד הלקוחות אף הגיש נגד החברה תלונה במשטרה. במכתבי הפנייה של לקוחות אלה צוין, כי בהסכם ההתקשרות שלהם עם החברה, האחרונה התחייבה כי במקרה של שליחת בקשה מצד הלקוחות לסגור את החשבון בחברה, היא נדרשת להעביר ללקוחות את יתרת הכספים בחשבון וזאת בתוך 7 ימי עסקים מיום שהתקבלה בקשתם. ואולם, בקשתם של הלקוחות לא נענו במשך למעלה מחודש ימים, ורק לאחר התערבות "גלובס" כאמור, בחלוף כחודש וחצי בקירוב, הכספים נכנסו בזריזות לחשבונם הפרטי. חברת יוטרייד הוקמה על-ידי אביב טלמור בשנת 2007, ולפי אתר האינטרנט שלה, החברה "מתפקדת כזירת מסחר בשוק ההון הבינלאומי ומציעה פתרונות למסחר בשוק ההון המשלבים כלי מסחר ואנליזה מתקדמים, טכנולוגיה ואסטרטגיה באופן ייחודי ובלעדי, גם בשיטה אוטומטית ייחודית שכובשת את שוק ההון העולמי ופועלת עבורך באופן חכם בעזרת כלים טכנולוגיים אלה". השיטה שיוטרייד מציעה ללקוחותיה, היא למעשה מסחר אלקטרוני בשוק ההון, המבוסס על תוכנת מחשב ששולחת פקודות מסחר שנוצרות באמצעות אלגוריתם ממוחשב, וללא התערבות אנושית. בחברה טוענים שהאלגוריתם יוזם הוראות קנייה ומכירה בהתבסס על פרמטרים של תזמון, מחיר, סחירות ועוד, המועברות לביצוע, ללא הפעלת שיקול דעת נוסף או התערבות אדם. מסחר זה קרוי בשם "מסחר אלגוריתמי" ("אלגו-טריידינג") שנהפך לנפוץ יותר ויותר בשוק ההון, בשנים האחרונות. "עליכם לחכות בתור" ח' ובני-הזוג י' ו-נ' (השמות המלאים שמורים במערכת), שלושתם לקוחות של יוטרייד שהעבירו אליה כספים לצורכי השקעה, פנו למערכת "גלובס" בטענה כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיהם. ראשית, הם טוענים כי ביצוע העסקאות באמצעות אלגו-טריידינג גרם להם הפסדים כספיים "לא ברורים", שלא אמורים להתרחש בעת שימוש במסחר הממוחשב. שנית, הם טוענים כי גם כשרצו לסיים את ההתקשרות עם החברה ולקבל את יתרת השקעתם בחזרה, הם נתקלו בסירוב ובאי-בהירות בנוגע לעתיד כספיהם. ח', בחור צעיר, מספר כי פתח את החשבון למסחר במט"ח בחברה במארס השנה, במטרה לצבור רווחים באמצעות אלגו-טריידינג. לדבריו, התברר לו כי למרות הפעולות המתוחכמות של התוכנה, הוא צבר הפסדים. "ביקשתי למשוך את כספי לאחר שנוכחתי לדעת כי ישנם הפסדים רבים בעסקאות", מספר ח', "אך משביקשתי לסגור את החשבון, ולמשוך את הכסף שהשקעתי, אמרה לי נציגת החברה כי 'יש כרגע בעיית רגולציה מול החברה השלישית אליה מועבר הכסף', וכי עד ששם הבעיה לא תיפתר, לא אראה את הכסף'. למרות שציינתי בפניה כי חלפו כבר שבעה ימים מיום פנייתי אליה, היא ענתה 'חבל שאתה לא קורא בין השורות, אנחנו מוגנים משפטית מכל הכיוונים, אל תדאג'. הייתי בהלם". לדברי ח', "ניסיתי לפנות לחברה ולשאול מדוע הכספים לא חוזרים אליי בהתאם לחוזה שחתמתי איתם. בכל פעם שפניתי, אמרו לי - 'יועבר אליך בהמשך'. אני תכננתי להשתמש בכספים שאקבל, לצורך ביצוע השקעה אחרת בנדל"ן, שהייתה מוגבלת בזמן. ומשום שהכספים לא הושבו לי בזמן, נאלצתי לקחת הלוואות מהבנק בתנאים קשים מאוד בכדי לממש בזמן את השקעתי". ח' מספר כי משלא קיבל מהחברה תשובות מספקות, החליט להגיע למשרדיה. "הגעתי לחברה ב-8:30 בבוקר והמשרדים היו נטושים. לאחר זמן מה, שוחחתי עם נציגת החברה שאמרה לי כי בזמן הקרוב בשל 'בעיה' אצלם לא אראה את הכסף ושישתלם לי יותר שאחזיר את הכסף ל'פעילות'. הדגשתי והסברתי כי איני מעוניין, גם משום, שבין היתר, לקחתי הלוואה ואני חייב את הכסף. אז הנציגה אמרה לי בחצי חיוך 'חבל, אתה הולך להפסיד כסף רב משערי המרה'. יצאתי ממשרדי החברה בבושת פנים". גם בני-הזוג י' ו-נ' פנו ליוטרייד, במטרה לקבל את יתרת השקעתם חזרה. במכתב ששלחו לחברה ליוטרייד, באמצעות עו"ד צוק, נטען כי: "בשיחות טלפוניות שניהלו י' ו-נ' עם נציגיכם, נמסר להם כי עליהם 'לחכות בתור' שכן ישנם לקוחות נוספים שבקשותיהם למשוך את כספם התקבלו אצל החברה ושעדיין לא קיבלו את כספם". שיחה מהמנכ"ל ח', בדומה ללקוחות אחרים, החליט לפנות בשלב זה לייעוץ משפטי. "לאחר ששלחתי מכתב לחברה, המתנתי יומיים וקיבלתי תשובה מהם, כי הכסף יועבר אלי בעוד 'מספר ימים'. את זה לא הבנתי - מהו טווח הזמן 'מספר ימים'? - האם מדובר בשבוע? חודש? שלושה ימים? כמובן שהכסף לא הועבר כלל, גם לא לאחר שבועיים", אומר ח'. בעקבות זאת, ח' החליט להגיש תלונה במשטרה נגד החברה. משלא קיבלו את כספם חזרה, פנו ח' ובני-הזוג י' ו-נ' למערכת "גלובס", ולאחר פניית העיתון ליוטרייד, הושבה אליהם יתרת כספיהם. ח' קיבל 20 אלף דולר, ואילו בני הזוג קיבלו 40 אלף דולר, כחודשיים לאחר שביקשו יתרת השקעתם חזרה. "מספר ימים לאחר פניית 'גלובס', קיבלתי שיחת טלפון, ולא פחות ממנכ"ל החברה, אביב טלמור - היה על הקו", מספר ח'. "לא הבנתי איך ממצב שבו החברה לא עונה, דורשת ממני לתאם פגישות 'ולא להגיע לחינם' למשרדיה - הגעתי לדבר עם המנכ"ל. לאחר בירור קצר הבנתי כי השיחה התרחשה בעקבות פניית 'גלובס' לחברה". לדברי ח', "המנכ"ל טלמור החל מיד להתגונן, ואמר שעליי לומר תודה כי היה נציג של החברה שהתכתב איתי מעת לעת, כדי שאדע מה קורה בחשבוני. כמו-כן, אמר טלמור שאני לא בסדר שיש לי בכלל טענות". מחברת יוטרייד פרימיום נמסר בתגובה: "הלקוחות חתומים בהסכם על כך שעיכוב במשיכת הכספים יכול להיגרם מצד ג'. כספם של הלקוחות עוכב במשך חודש עסקים בגלל נסיבות שלא תלויות ביוטרייד. הכסף הועבר ושולם. ליוטרייד מאות לקוחות מרוצים אחרים".

מחירי החיטה לפני עלייה תלולה

להלן קישור לכתבה מתוך אתר גלובס מ 30/3/2015
מצ"ב קבצים שהוספתי

מחירי החיטה לפני עלייה תלולה

היצע החיטה מצוי בשפל של 50 שנה, ואם תנאי מזג האוויר יישארו רגילים - המחירים צפויים להכפיל עצמם - ואף יותר מכך

סיימון קונסטבל

 

30/3/15

תכוננו למחירי חיטה נוסקים לשמיים. בתלות במזג האוויר, הם עלולים להכפיל את עצמם מהרמה הנוכחית."היצע החיטה, יחסית לביקוש העולמי ולסחר העולמי, נמצא ברמת שפל של 50 שנה", כתב באחרונה שון הקט, מחבר עלון המשקיעים Hackett Money Flow Report. הוא מתמקד ביחס שבין מלאי החיטה בסוף השנה לכמות החיטה שנסחרת בשוק העולמי.
כעת, היחס הזה הוא 1.2, מה שאומר שיש רק עודף מועט של מלאי יחסית להיצע שזמין למסחר. הפעם האחרונה, שבה נרשם יחס כה נמוך, הייתה בשנת 2008, שבה הוכפל ויותר מחיר החיטה ל-9.3 דולר לבושל (28 שקים) בסוף ינואר מ-4.68 דולר בינואר 2007. בנוסף, הקט חושב, שהיחס בין המלאי למסחר בחיטה יהיה עוד יותר נמוך, והחיטה שנסחרת כעת ב-5.19 דולר לבושל עשויה לזנק ל-12 דולר לבושל, אם תנאי מזג האוויר יישארו רגילים. "שווקים מתהדקים, כשאנשים לא יכולים להשיג את מה שהם רוצים", הוא אומר. במהות הדברים, סך החיטה הזמינה בעולם יכול בקרוב להשתוות לכמות שנסחרת כעת בשוקי היצוא-יבוא, וזהו מצב שמפעיל לחץ עלייה על המחירים.
יש סיבות להאמין שהשוק העולמי מתהדק. קודם כל, מגדלות החיטה הגדולות רוסיה ואוקראינה סובלות מתנאי גידול גרועים. אזורים לאורך הגבול הצפוני והמזרח של אוקראינה ודרום רוסיה, בתוספת כמה אזורים סמוכים לים השחור, נפגעו מאוד מכפור, לפי גיליון חודש מארס של ביולטין MARS של הנציבות האירופית. כאשר נבט החיטה אינו מוגן מהכפור על ידי שכבת שלג, הוא מת.
גם שוק המט"ח תורם את חלקו
גם התנודות בשוקי המט"ח מפירות את השגרה בשוקי החיטה. העלייה החזקה של הדולר האמריקאי הפכה את היצוא מארה"ב ליקר יותר בשוק העולמי. לפי סקירה של קומרצבנק, החיטה האמריקאית תידחק עוד יותר מהשוק, מפני שהמחיר שלה עוד פחות תחרותי כעת. ארה"ב היא היצואנית השנייה בגודלה של חיטה (24.5 מיליון טון ב-2014, לפי משרד החקלאות האמריקאי), אחרי האיחוד האירופי (31 מיליון טון).
במקביל, הרובל סובל קשות מהאפקט של העיצומים נגד רוסיה. הקט אומר, שבמצב כזה יצואני החיטה ברוסיה עשויים להחליט להחזיק בחיטה, שאותה ייצאו עד כה, לטובת השוק המקומי שלהם, וכדי לא להחליט עוד יותר את הרובל. באוקראינה הסיפור דומה עם המטבע שלה, גריבנה. לפי משרד החקלאות האמריקאי, רוסיה הייתה בשנה שעברה היצואנית הרביעית בעולם של חיטה (20 מיליון טון) ואוקראינה הייתה השישית (11 מיליון טון).
הקט חושש שבעיות האספקה המוגבלת יובילו לאגירת חיטה. "כשהמשלוחים כה הדוקים, לא צריך הרבה כדי להצית פחד במדינות שחוששות שיהיה להן מחסור בחיטה", הוא כותב.
המגבלות על היצוא מארה"ב, רוסיה ואוקראינה הן רק חלק מהסיפור. תנאי מזג האוויר באיחוד האירופי היו טובים, ויבולי החורף של החיטה הם "בדרך כלל המצב טוב ומפותחים היטב", לפי ביולטין MARS. ייתכן שהחיטה העודפת תמצא את דרכה לשוק העולמי ותקל את מאזן ההיצע ההדוק.
חוזי החיטה בלשכת המסחר בשיקגו עלו ב-5.5% מהשפל ב-5 במארס, של 4.8125 דולר לבושל, וננעלו ביום שישי ב-5.0775 דולר לבושל (ראו גרף).

להלן 2 גרפים ארוכי טווח של מחירי החיטה (שלי)

חם בשוק: מסלול השקעה לא אטרקטיבי בדמי ניהול גבוהים

חם בשוק: מסלול השקעה לא אטרקטיבי בדמי ניהול גבוהים

מאות מיליוני שקלים זורמים מדי חודש לפוליסות חיסכון בחברות
הביטוח שהפכו לחלופה לקרנות נאמנות. ואולם מידת השקיפות שלהן
נמוכה והחוסך מוצא את עצמו משלם יותר על אותם מסלולים סולידיים.
גם למשרד האוצר עדיין אין את כל המידע
רחלי בינדמן
10:30 ,09.12.14
10 תגובות
ציבור המשקיעים נוהר לאחרונה לפוליסות החיסכון, שהפכו למתחרות של ממש לקרנות
נאמנות. היתרון הבולט של פוליסות החיסכון, לעומת מכשיר ההשקעה הותיק, הוא
שאפשר לעשות להם הוראת קבע. אולם על אף הפופולריות של המכשיר החדש,
שמנוהל על ידי חברות ביטוח, כלל לא בטוח שהוא מצדיק את המחיר וכי החוסכים
מקבלים את מלוא המידע עליהם. בניגוד לקרנות נאמנות, לא קיימים נתונים פומביים של
פוליסות החיסכון.
מהנתונים המעטים ש"כלכליסט" הצליח לקבץ, עולה כי מדובר בתעשייה שצומחת בהיקף
מהיר בשנים האחרונות עם גיוסים של מאות מיליוני שקלים בחודש, על חשבון תעשיית
הקרנות. העמימות משרתת בעיקר את החברות, ומאפשרת להן לשלוח את הציבור
לאפיקים שלא בהכרח אטרקטיבים, בדמי ניהול גבוהים.
דמי ניהול כמעט כפולים לעומת קרנות הנאמנות
בדמי ניהול סבירים ובבחירת אפיק השקעה מתאים, פוליסות החיסכון יכולות להיות
מתחרה ראוי לקרנות הנאמנות. אלא שבדיקת "כלכליסט" מעלה כי חוסר השקיפות וחוסר
התחרות של המוצר גורמים לכך שהלקוחות הנכנסים אליו משלמים דמי ניהול גבוהים
דרמטית מבקרנות הנאמנות, כאשר אין שום נתונים לגבי היקפי הפדיונות וניוד הכספים
במוצר, כך שלא ברור בכלל אם הלקוח בודק חלופות ועובר בהתאם לביצועים ולדמי
ניהול.
אגף שוק ההון במשרד האוצר שאמון על פיקוח על פוליסות החיסכון נשאל מדוע לא
מקודמת השקיפות במוצר, והשיב לקונית: "ביצועי מסלולי ההשקעות בשהם מנוהלים
הכספים מפורסמים באתר ביטוחנט. באפשרותו של כל חוסך להיכנס לאתר ולבדוק את
ביצועי המסלולים שבהם מנוהלים הכספים שלו". אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה כי
התשובה הזו רחוקה מלהיות מדויקת. אמנם חלק מהחברות מציגות באתר האוצר
ביטוחנט את ביצועי המסלולים, אך הראל ומגדל, החברות הגדולות הפעילות בתחום, לא
מציגות את ביצועי המסלולים באופן נפרד ממסלולי פוליסות ביטוחי המנהלים, וכלל
והפניקס מציגות רק חלק מהמסלולים.
עם זאת, בדיקת החברות שכן הציגו את ביצועי המסלולים, גם אם רק באופן חלקי (כלל,
הכשרה ביטוח והפניקס־אקסלנס), מציגה תמונת מצב מדאיגה. המסלולים שאליהם נכנס
רוב הכסף הם המסלולים הסולידיים, מסלולים המתמקדים בהשקעה באג"ח, שבהם
האטרקטיביות של פוליסות החיסכון פוחתת למול חלופה זולה יותר, בדרך כלל דרך
קרנות הנאמנות. כך, למשל, המסלול הפופולרי בפוליסות החיסכון של כלל ביטוח, בניהולו
של איזי כהן, הוא מסלול "תיק מנוהל אג"ח 2", שם החשיפה למניות עומדת על %17
בלבד והיתרה מושקעת בעיקר באג"ח ממשלתיות (%42) ואג"ח קונצרניות (%28).
מבין המסלולים שכלל חושפת באתר, מדובר במסלול שמנהל את סכום הכסף הגבוה
ביותר (620 מיליון שקל). ממוצע דמי הניהול של המסלול עומד על %1.46. לשם השוואה
חמישי
דצמבר18.12.2014 www.calcalist.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L­3646978,00.html
http://www.calcalist.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L­3646978,00.html 2/3
קרן נאמנות 80%) 80/20 באג"ח ו־%20 במניות) הגדולה בקטגוריה של ילין לפידות,
והמקבילה לפוליסת החיסכון של כלל, גובה דמי ניהול של %35% ­ 0.95 פחות.
המסלול השני המועדף בפוליסות החיסכון של כלל הוא מסלול "תיק מנוהל אג"ח 1",
שהוא סולידי יותר, משקיע בעיקר באג"ח מדינה וללא חשיפה מנייתית. במסלול זה
מנוהלים היום 455 מיליון שקל עם דמי ניהול ממוצעים של %1.48. ממוצע דמי הניהול
בקטגוריית אג"ח מדינה בקרנות נאמנות קטן כמעט בחצי – %0.78.
רוב הכסף מנותב למסלולים סולידיים עם תשואה נמוכה
גם פוליסות החיסכון שמשווק בית ההשקעות אקסלנס, בשיתוף פעולה עם בעלת
השליטה הפניקס, בניהולו של אייל לפידות, מנותבות בעיקר למסלולי האג"ח. כך, למשל,
המסלול הפופולרי ביותר הוא מסלול אג"ח 2 עם %46 אג"ח ממשלתיות, %36 אג"ח
קונצרניות וכ־%14 במניות. דמי הניהול הממוצעים במסלול הם %1.38, שוב גבוהים
דרמטית מממוצע דמי הניהול בקטגוריית אג"ח כללי.
פוליסות החיסכון של הכשרה ביטוח, בניהולה של אתי אלישקוב, דווקא בולטות לטובה
כאשר עיקר הכסף, 406 מיליון שקל, מנותב למסלול הכללי (המסלול בשיתוף פעולה עם
אלטשולר שחם). במסלול זה חשיפה של כמעט %40 למניות ודמי הניהול הממוצעים הם
%1.08, דמי ניהול נמוכים בהשוואה לאלטרנטיבה בקרנות נאמנות. עם זאת, המסלול
השני בגודלו הוא מסלול אג"ח ממשלתיות (אף הוא בשיתוף פעולה עם אלטשולר שחם)
עם היקף נכסים מנוהל של 332 מיליון שקל.
במסלול זה %70 מהכספים מושקעים באג"ח ממשלתיות שמעניקות היום תשואה מאוד
נמוכה, ואילו דמי הניהול הממוצעים הם %0.97, גבוהים יחסית לאלטרנטיבות שניתן
למצוא בקרנות מקבילות. גם בשיתוף פעולה של הכשרה עם פסגות בפוליסות החיסכון,
רוב הכסף, 115 מיליון שקל, מנותב למסלול הסולידי עם אג"ח ממשלתיות ועם דמי ניהול
ממוצעים גבוהים יותר של %1.2. אם בודקים את תמהיל ההשקעות בקרנות הנאמנות,
ניתן לראות כי הציבור מעדיף השקעות סולידיות יחסית ­ %90 מכספי הקרנות מושקעים
בקרנות אג"ח ורק %10 מושקעים בקרנות מנייתיות. כ־%30 מכספי קרנות הנאמנות
מושקעים בקרנות סופר־סולידיות כמו קרנות כספיות ושקליות המהוות חלופה לפיקדון
הבנקאי. באופן טבעי, מדובר באותם לקוחות המנותבים למוצר המתחרה ­ פוליסות
החיסכון, וגם במוצר זה הם יעדיפו בדרך כלל חשיפה מנייתית נמוכה. אלא שכאן הם
יקבלו אותה בדמי ניהול גבוהים בהרבה.
חוסר השקיפות הופך את הלקוח לשבוי
בתעשיית קרנות הנאמנות התפתחה תחרות חריפה, שנובעת משקיפות גבוהה
החושפת בכל רגע נתון את התשואות שלהן, את היקף הנכסים שלהן ואת רמת הסיכון
שלהן, בין היתר בזכות מערכות ייעוץ שפיתחה המערכת הבנקאית, המשווקת הכמעט
בלעדית שלהן. לעומת זאת, פוליסות החיסכון סובלות מחוסר שקיפות: אין שום מערכת
דירוג אובייקטיבית המשווה בין הביצועים שלהן, והן לא מחויבות להציג את הגיוסים
והפדיונות שלהן. לפיכך התחרות בהן נמוכה. בנוסף, להבדיל מקרן נאמנות, חברת
הביטוח יודעת מי הלקוח שלה (ולכן יכולה להציע לו גם מוצרים אחרים), ויכולה לסכם איתו
על דמי ניהול באמצעות משא ומתן (בקרן נאמנות דמי הניהול זהים לכל מצטרף).
לחברות הביטוח נוח לשמור על עמימות הנתונים. כל זמן שהלקוח לא משווה את
התשואות ולא משווה דמי ניהול, הוא לקוח שבוי. אין לו באמת יכולת מושכלת לקבל את
ההחלטה לעבור לגוף מתחרה או להתמקח על דמי הניהול. בעוד מערך הייעוץ בבנקים
עוקב באופן רציף אחר ביצועי הקרנות ומוציא המלצות מכירה ללקוחות כאשר הקרנות
מאכזבות בביצועים, לסוכני הביטוח, שמשווקים את פוליסות החיסכון, אין שום אינטרס
לעשות זאת, בין היתר בגלל שאם הלקוח עוזב את המוצר אחרי פרק זמן קצר, הם
עלולים להידרש להחזיר את בונוס המכירה שקיבלו. בנוסף, חלק מהסוכנים עובדים רק
עם חברת ביטוח אחת או שתיים, כך שאין להם שום תמריץ להעביר לקוחות למוצר
מתחרה.
מהפניקס נמסר כי "ישנן קרנות סולידיות שגובות דמי ניהול נמוכים מדמי הניהול הנגבים
בפוליסות החיסכון של אקסלנס והפניקס, אך אם משקללים את דמי המשמרת ואת דמי
הנאמן, העלות בקרנות גבוהה יותר".18.12.2014 www.calcalist.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L­3646978,00.html
http://www.calcalist.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L­3646978,00.html 3/3

הגופים הגדולים מסתערים: 5 אג"חים שנפלו השבוע יותר מדי

להלן קישור לכתבה המקורית

הגופים הגדולים מסתערים: 5 אג"חים שנפלו השבוע יותר מדי ­ צפו ברשימה ­ 18.12.2014 Bizportal

http://www.bizportal.co.il/article/print/399219 1/2
ניתוח תראו מי קונה...
הגופים הגדולים מסתערים: 5 אג"חים שנפלו השבוע יותר מדי ­ צפו
ברשימה
מדדי הקונצרני מזנקים כעת עד %1.4. הציבור עדיין מוכר באופן מאסיבי אבל יש
מי שמנצל את הפאניקה ואוסף סחורה
15:22 17/12/2014 | קורנפלד תומר
הציבור מול המשקיעים המתוחכמים. פדיונות כבדים בקרנות הנאמנות אתמול הביאו את השוק הקונצרני
לרשום את הירידה היומית החדה ביותר מאז 2011. הפדיונות הכבדים אמנם נמשכים גם היום, אבל מדדי
האג"ח דווקא מזנקים, בגלל שיש מי שקונה מכל הבא ליד ­ הסוחרים המתוחכמים ובעיקר גופי הפנסיה
והגמל (שניגוד לקרנות הנאמנות, לא סובלים מפאניקה מצד הציבור). במילים אחרות, הציבור נכנס
לפאניקה ומוכר (כנראה באופן מוגזם), ומנגד, המשקיעים הגדולים סבורים שהירידה מוגזמת ולכן הם
קונים.
רוצה להישאר מעודכן? הירשם לניוזלטרים של ביזפורטל.
צלל אתמול %1.5 והיום מתקן מעלה בעליות שלמעל %1. אתר Bizportal בעזרת מומחים בשוק ההון
הרכיב רשימה של אג"חים שייתכן שחטפו יותר מידי, וכעת הם מעניינים לקניה. באופן כללי נציין כי נראה
שעיקר הקניות היום הן דרך מדדי התל בונדים, אולי בשל סחירותם הרבה, ולא אג"חים ספציפים. אבל
למי שמעדיף בפינצטה, הנה רשימה:
1. דה לסר אג"ח ד'
בשבועות האחרונים הייתה הסתערות ענקית של החברות האמריקניות על הבורסה. הנפקות של ספנסר,
לייטסטון ואול­יר הניבו למשקיעים הפסדים משמעותיים. חברת דה­לסר גם היא חברת נדל"ן זרה אך לה
יש היסטוריה חיובית מול המשקיעים ועד כה שילמה את כל חובותיה וללא תקלות או הסדרי חוב.
איגרת החוב של החברה מסדרה ד' חטפו חזק יחד עם כל האפיק הקונצרני וכיום נסחרות בתשואה
לפידיון של %6.5 בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. גורמים בשוק ציינו שהמרווח שבו נסחרות
איגרות החוב מעל האפיק הממשלתי (כ­%6.3) הוא קיצוני עבור חברה אשר כמעט ואינה ממונפת.
2. אפריל נדל"ן אג"ח א'
איגרות החוב הונפקו במסגרת הסדר החוב של יצחק תשובה בדלק נדל"ן. כחלק מן ההסדר העניק יצחקהגופים הגדולים מסתערים: 5 אג"חים שנפלו השבוע יותר מדי ­ צפו ברשימה ­ 18.12.2014 Bizportal
http://www.bizportal.co.il/article/print/399219 2/2
תשובה למשקיעים ביטחונות חזקים וגם ערבות אישית ­ שזה דבר חזק לכשעצמו. לכן ­ המשקיעים בשוק
ההון מעריכים כי האג"ח אמנם צלל %2 תוך כשבוע ­ אבל הסיכון שבהחזקה אינו גבוה. האג"ח נושא
מח"מ של 2.8 שנים ומספק למשקיעים תשואה שקלית ברוטו של %5.1.
3. כלכלית ירושלים ­ איגרות חוב קצרות
המשבר בשווקים ברוסיה פגע קשות באיגרות החוב הארוכות של כלכלית ירושלים. עם זאת, בינתיים,
בחברה ממשיכים לרכוש בשוק את איגרות החוב הקצרות ­ ו. מדובר באיגרות חוב במח"מ של 0.45 ו­0.7
בהתאמה.
גם אם המשבר ברוסיה יחריף, גורמים בשוק ההון מעריכים כי כלכלית לא תתקשה לשלם את החוב של
איגרות חוב אלו. תשואות האג"ח המגולמות במחיר הנוכחי בשוק עומדות על %7.9 ו­%7.2 בהתאמה
בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן. איגרות חוב אלו חטפו הרבה פחות מהשאר ולכן כנראה שמדובר
בהזדמנות ­ בייחוד עם אליעזר פישמן קונה. אגב, מאותו הנימוק ניתן לשקול לרכוש את שנסחרת במח"מ
של 0.5 ומספקת תשואה שקלית של %5.95.
4. אלמוגים ­ אגח ב'
שוק הנדל"ן למגורים הצליח להפיל לא מעט איגרות חוב של חברות יציבות וטובות לטריטוריה של אג"ח
זבל ­ בשל המינוף הגבוה. חברה קטנה אך פחות מוכרת למשקיעים היא אלמוגים, שלה איגרות חוב
שנסחרות בתשואה של %8.5 בתוספת הצמדה למדד על מ"מ קצר של 2.2 שנים.
כנגד האג"ח ישנם שעבודים על עודפי פרוייקטי נדל"ן של החברה בעפולה ובאילת . כמו כן, ישנם
שעבודים נוספים של מספר נכסים קטנים. אחד הפרוייקטים שאמור לשרת את החוב למחזיקי האג"ח הוא
פרוייקט מגורים בנשר שעתיד לכלול 250 יחידות דיור. במסגרת שלב טרום מכירה מכרה החברה 100
הרשמות בהיקף של 96 מיליון שקל ­ דבר המעיד על ביקוש רב. השלמת המכירות והפרוייקט ­ ייאפשרו
לחברה להחזיר את הכסף לנושים בהסתברות גבוהה.
5. אלבר אג"ח י'
המכה שחטף שוק האג"ח פגעה גם באיגרות חוב של חברות יציבות, רווחיות ותזרימיות. אחת מהן היא
אלבר, שלה סדרות אג"ח רבות. אחת מהסדרות היא שנושאת מח"מ של 0.65 שנים ונסחרת בתשואה
ברוטו של %3.88 (בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן). למחזיקי האג"ח יש גם שעבודים על ציי רכב
של החברה כך שהסיכון שהאג"ח לא ישולם הוא נמוך. קרן האג"ח נפרעת בשישה תשלומים רבעוניים עד
מרץ 2016 ­ כך שהמשקיעים נפגשים עם החוב לחברה בצורה רציפה.
*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות או למכור את השוק או אג"חים ספציפיות. העושה זאת פועל על סמך
שיקול דעתו בלבד.

דירקטוריון חב' החשמל: איבדנו תקווה לשפר את מצב החברה

להלן קישור לכתבה המקורית

	סגור חלון
דירקטוריון חב' החשמל: איבדנו תקווה לשפר את מצב החברה במהלך הדרגתי שארך כמה חודשים עדכן הדירקטוריון כלפי מטה יעדים פיננסיים מרכזים, ובראשם יחס המינוף ויחס חוב ל- EBIDTA ■ כמו כן בוטלה התוכנית השאפתנית לצמצום החוב ב-9 מיליארד שקל הדי כהן    13/10/14 בחודשים האחרונים עדכן דירקטוריון חברת החשמל כלפי מטה יעדים פיננסיים מרכזיים המסמנים את חוסר היציבות הפיננסית בחברה. כך עולה מבדיקת "גלובס". היעדים, ובראשם יחס המינוף ויחס חוב ל-EBIDTA, הונמכו משמעותית במהלך הדרגתי שארך כמה חודשים, ומבלי שניתן למהלך ביטוי ציבורי ותקשורתי, מלבד ביאור בדוחות הדירקטוריון המצורפים לדוחות הכספיים. "מתיחת הפנים" ביעדים הפיננסיים החלה להתרחש עוד לפני שהרפורמה בחברה עלתה על שרטון, לפני שהמנכ"ל אלי גליקמן הודיע על התפטרותו ולפני שיו"ר הדירקטוריון האלוף במיל' יפתח רון-טל הזהיר את ראש הממשלה במכתב ישיר כי החברה תגיע למצב קריטי אם לא יינקטו מהלכים מיידיים לחיזוק יציבותה הפיננסית. אחד משני היעדים המרכזיים ששונו הוא המינוף הפיננסי, יחס המבטא את רמת הסיכון שבו פועלת החברה. מבדיקת דוחות הדירקטוריון עולה כי לפני תשעה חודשים עמד יעד המינוף הפיננסי בדירקטוריון על 60%, כלומר שאיפת הדירקטוריון שסך החובות יגיעו ל-60% מסך המאזן - יעד שאפתני למדי לאור ההפסדים העצומים של החברה בשנים האחרונות. בפועל, כידוע, החוב הכללי של החברה עובר את קו ה-80%, ולמרבה ההפתעה בדוחות הדירקטוריון לרבעון השני שהתפרסמו בסוף אוגוסט, החליט הדירקטוריון לעדכן את יעד המינוף של החברה לרמה של 81%. לפער הגדול בין היעדים יש משמעות כספית אדירה במונופול החשמל הישראלי שנושא מאזן של כמעט 100 מיליארד שקל. משמעותו היא למעשה שהדירקטוריון "מוותר" על סכום עתק של יותר מ-20 מיליארד שקל - זהו הסכום שחברת החשמל נדרשת להגדיל בו את הונה העצמי ובמקביל להפחית את מצבת חובותיה על מנת שתוכל לעמוד ביעד שאפתני של 60%. במקביל לנסיגה ביעד המינוף הפיננסי חל תהליך דומה ביעד חשוב נוסף, יחס החוב ל-EBIDTA, כלומר הרווח התפעולי לפני הוצאות המימון, מסים, פחת והפחתות (מכונה רווח תזרימי). יחס פיננסי זה נועד נותן אינדיקציה למספר השנים שלהן תידרש החברה כדי לפרוע את חובותיה במלואם. יחס החוב ל-EBIDTA מאפשר לבנקים לבחון את כדאיות מתן ההלוואה לחברה. היעד של דירקטוריון חברת החשמל בתחילת 2014 היה להגיע ליחס של 1 ל-4. לעומת זאת, בדוחות הרבעון השני שפורסמו כאמור באוגוסט כבר עמד היחס העתידי על 1 ל-6.5 (ללא נטרול נכסי פיקוח). בפועל היחס הינו 1 ל-8. גם במקרה זה מדובר ביחס שאפתני מאוד לאור מצב החברה. השאלה הגדולה היא מה אירע בחודשים האחרונים שגרם לדירקטוריון החברה לשנות בצורה כה דרמטית את היעדים שהוצבו מראש להנהלה. רוב האירועים שהתרחשו דווקא מעידים על סימן להתייצבות מסוימת במצבה הפיננסי של החברה, לפחות בטווח הבינוני והקצר: סיום משבר הגז המצרי נראה באופק, תעריף החשמל הגבוה מצד אחד ועלויות הדלקים הנמוכות מצד אחר מזרימים לחברה רווחים תפעוליים ניכרים, והחשוב ביותר - סוכנות דירוג האשראי הבינלאומית S&P העלתה ביולי 2014 את דירוג האשראי של חברת החשמל מ-BB פלוס ל-BBB מינוס והחזירה את החוב של החברה מדירוג ספקולטיבי לדירוג השקעה. "בממשלה קיצרו תהליכים" כמו כן, ל"גלובס" נודע כי לאחרונה ביטל דירקטוריון חברת החשמל את תוכניתו השאפתנית לצמצום החוב ב-9 מיליארד שקל (1.5 מיליארד שקל לשנה למשך שש שנים), ואישר כעת תוכנית קטנה וריאלית יותר - במטרה לנסות ולצמצם את החוב הכולל בחצי מיליארד שקל בלבד לשנה. מהלך זה מעיד על כך שבדירקטוריון כנראה החלו להפנים את מצבה בפועל של החברה. יועץ כלכלי בכיר הבקיא היטב במצב חברת החשמל העריך בשיחה עם "גלובס" כי חיתוך היעדים הפיננסיים כלפי מטה באופן כה קיצוני וביטול התוכנית לצמצום החוב נובעים מכך "שהדירקטוריון התעלם בשנים האחרונות ממצב החברה בפועל, ולא ניתח כשורה את התחזיות הפיננסיות ואת הסיכונים הכלכליים והכשלים הקיימים זה עשור בבסיס תעריף החשמל לרבות בשימוש בסבסוד החשמל לצרכנים". בנוסף ציין היועץ כי "עולה חשש שהדירקטוריון אישר במודע להנהלה לבצע השקעות עתק במיליארדים בפרויקטים, ללא גיבוי מראש בתעריף החשמל, ובכך סיכן מהותית את יציבות החברה. עוד הוסיף כי "במצב שבו שרי הממשלה לוחצים על דירקטוריון חברה ממשלתית לבצע מיזם שהינו הפסדי, יש חובה בחוק החברות הממשלתיות שהממשלה תפנה מראש לקבלת אישור מיוחד מוועדת הכספים בכנסת. משום מה בממשלה החליטו לקצר תהליכים ולכופף כנראה את חברי הדירקטוריון". מחברת החשמל נמסר: "היעדים הפיננסיים ותוכניות העבודה של החברה מותאמים לאיזונים שבין המשאבים, הדרישות הרגולטוריות, האחריות המוטלת על החברה מתוקף היותה חברה לאומית לספק משק לשעת חירום וזאת בשיטה הנהוגה בישראל שלפיה ההכרה התעריפית בפרויקטים הנדרשים ליציבות המשק, או כאלה הנכפים על החברה, הינה רטרואקטיבית. כל אלה עומדים לנגד עיני ההנהלה והדירקטוריון בשוטף ובבואם לאשר תוכניות עבודה .בתוכנית העבודה ל-2015 מובאים בחשבון השינויים הנגזרים בדחייה בביצוע הרפורמה הנדרשת בחברה ובמשק החשמל. "הטענה שלפיה הדירקטוריון אינו בוחן את ההשלכות הפיננסיות הנגזרות מהחלטות רגולטוריות ופרויקטים לאומיים שמחליטה החברה לבצע נובעת מבורות לנוכח אינספור החלטות משמעותיות שהדירקטוריון מאמץ או מטיל על ההנהלה על בסיס שוטף הכולל צמצום או ביטול פרויקטים, מעורבות מלאה בכל החלטות בעלות השלכות פיננסיות ארוכות טווח עד כדי ביטול, דחייה וצמצום פרויקטים. יעידו על כך גודש המסמכים שהועברו לגורמים הרלוונטיים במדינה המפרטים שינויים בתוכניות עבודה והחלטות דירקטוריון בעלות השלכות על המשק והחברה, כולל המשמעויות הנגזרות מדחיית הרפורמה בעיתוי הנוכחי".

חדלות פירעון של מדינות לאורך ההיסטוריה

אזהרה מהשקעה בקנדה

להלן קובץ WORD שנשלח לקולגות שלי ב 20.7.2014

בנוגע לסימני בועה בקנדה

https://drive.google.com/file/d/0B2OrEDBi0gWzMGsxTmh4N3gxc28/edit?usp=sharing

בנק ישראל מזהיר מפורשות מבועה בקונצרני - "תמחור חסר של הסיכון"

להלן קישור לכתבה המקורית

"בנק ישראל מזהיר מפורשות מבועה בקונצרני - "תמחור חסר של הסיכון
- 18/7/2014 Bizportal
http://www.bizportal.co.il/article/print/389757 1/3

היציבות הפיננסית

בנק ישראל מזהיר מפורשות מבועה בקונצרני - "תמחור חסר של הסיכון"
הבנק החל לפרסם את "דו"ח היציבות הפיננסית" שמצביע על יציבות המערכת, אבל
גם על 2 גורמים שעלולים לטלטל את המשק
15:56 13/07/2014 | ארונוביץ מירון


אם הכרתם עד היום את המושג "מבחני הלחץ" שעורך ה'פד' לבנקים בארה"ב, החל מהיום, תכירו את
ה'גרסא הישראלית' שנקראת "דו"ח היציבות הפיננסית". מדובר בדו"ח תקופתי אותו עורך שסוקר את
יציבותה של המערכת הפיננסית המקומית, כמקובל בבנקים המרכזיים של המדינות המפותחות.
רוצה להישאר מעודכן? הירשם לניוזלטרים של ביזפורטל.
המטרה היא להעריך את הסיכונים המערכתיים הנשקפים למערכת הפיננסית הכוללת את: הבנקים, חברות
הביטוח, הגופים המוסדיים, השווקים הפיננסיים, ומערכות התשלומים והסליקה.
מהדו"ח הראשון שפורסם היום, ומתייחס לאירועים שהתחשו עד לסוף חודש יוני 2014, עולה שהמערכת
הפיננסית המקומית המשיכה להפגין יציבות גם בחודשים האחרונים, בסביבה גלובלית מאתגרת ולנוכח
שיעורי נמוכים בארץ ובחו"ל.
יחד עם זאת הדו"ח מצביע על שני סיכונים עיקריים : הראשון והמוכר מזה זמן ממושך הוא הסיכון הנובע
מהחשיפה הגבוהה של הבנקים לענף הבינוי והנדל" ולמשכנתאות. הסיכון השני וה"חדש יותר", עליו מתריע
בנק ישראל נוגע לתמחור חסר של סיכונים בשוק החברות (הקונצרני).
"סיכון זה עלול לפגוע בתהליך הקצאת המקורות במשק, ובמקרה של תפנית חדה בשווקים - הוא עלול לפגוע
בחוסכים באפיק החיסכון הפנסיוני, בבנקים החשופים לאותן חברות שהנפיקו אג"ח, ובהיצע האשראי בשוק
החוץ בנקאי."
צריך לציין כי מספר גורמים בשוק ההון כבר התריעו בתקופה האחרונה על כך שהתמחור באפיק הקונצרני
אינו משקף את רמת הסיכון הגלומה בו. המנכ"ל המשותף של אלטשולר שחם, גלעד אלטשולר, אמר בסוף
חודש מאי בכנס Bizportal "יש אלמנט בועתי בשוק האג"ח" . בחודש וחצי האחרונים ראינו עדות לגישות
השוק עם ירידה משמעותית בהחלט במדד תל-בונד 60 (עד %2.2), אבל בימים האחרונים חל "תיקון" של
קרוב ל-%1 כלפי מעלה. "בנק ישראל מזהיר מפורשות מבועה בקונצרני - "תמחור חסר של הסיכון - 18/7/2014 Bizportal
http://www.bizportal.co.il/article/print/389757 2/3
בדו"ח נכתב כי "ההתפתחויות שחלו בשוק אג"ח החברות בין ינואר למאי
2014 מעידות כי מתחזקים הסימנים לסטייה של מחיריהן מהערך הכלכלי האובייקטיבי של הטווח הארוך,
בדומה למצב בשווקים אחרים בעולם."
בנק ישראל מציין כי סביבת הריבית הנמוכה דוחפת את המשקיעים לנכסים פיננסיים בעלי תשואות צפויות
גבוהות ובפרט לשוק האג"ח, "ביקושיהם הערים של החוסכים מתועלים לגופים פיננסיים בעלי אסטרטגיית
השקעה של
טווח קצר (קרנות הנאמנות), והם פוגשים היצע מתרחב של אג"ח חברות בעלות סיכון בינוני-גבוה – סיכון זה
משתקף במשקלן הרב של החברות ממגזר הנדל"ן הן בסך היתרה והן בהנפקות החדשות, בירידה באיכות
ההנפקות, וגם בגידול בביטחונות באיכות נמוכה."
"החשיבות הרבה של אג"ח החברות באשראי המשקי, ריכוזיותו הגבוהה, והדמיון הקיים בין הגופים המוסדיים
מבחינת אסטרטגיית החשיפה לשוק הנכסים ולאפיק אג"ח החברות בפרט מתגברים גם הסיכונים
המערכתיים, ואלה מציבים אתגר למדיניות המקרו-יציבותית."
בהמשך, מציינים בבנק ישראל כי הגורם העיקרי שישפיע על שוק האג"ח הוא התפתחויות בשוק הריבית:
"התשואות לפדיון של האג"ח הממשלתיות נמצאות ברמה נמוכה מבחינה היסטורית (כמו בעולם), בפרט
לנוכח צמצום הפער בין האג"ח הממשלתיות של ארה"ב לאג"ח הממשלתיות של ישראל: פער זה הצטמצם
באופן משמעותי מחודש מאי 2013 והגיע במאי 2014 לכ-%0.5 בלבד."
"התחדשותן של הירידות במחירי האג"ח בארה"ב עשויה לגרור תגובת שרשרת בשוק אג"ח החברות
בישראל, תוך עדכון כלפי מטה של המדדים המובילים של אג"ח החברות, בפרט על רקע העובדה שהמרווחים
בין ישראל לחו"ל בשוק אג"ח החברות התכווצו יותר מהמרווחים בשוק האג"ח הממשלתיות." - ואת זה
מסמנים בבנק ישראל כסיכון המרכזי באפיק הקונצרני.
לסיום, בבנק ישראל מעריכים שהסכנה אינה מיידית "לנוכח התוואי הצפוי של המדיניות המוניטרית בשנה
הקרובה אין לראות בסיכון הריבית סיכון מיידי לפעילות בשוק אג"ח החברות; עלייה עתידית בריבית עשויה"בנק ישראל מזהיר מפורשות מבועה בקונצרני - "תמחור חסר של הסיכון - 18/7/2014 Bizportal
http://www.bizportal.co.il/article/print/389757 3/3
לייקר את מקורות ההון ותקשה למחזר את החוב בעתיד, ועליית התשואות שתתלווה לעליית הריבית עשויה
להסב הפסדי הון למשקיעים."

יו"ר רשות ני"ע מזהיר מרמות המחירים הגבוהות בבורסה

להלן קישור למאמר המקורי

יו"ר רשות ני"ע מזהיר מרמות המחירים הגבוהות בבורסה יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, הביע היום חשש מפני היפוך מגמה בשווקים וירידות שערים, והתריע כי "עליית ריבית תהיה מאוד כואבת לכולנו" ליטל איסטמטי    1/7/14 "סביבת הריבית, המחירים הגבוהים והתשואות הנמוכות מייצגים סיכון גדול למשקיעים, ומעלים חשש שאנחנו בתקופה של האטה כלכלית - וכי שוק דובי ממשמש ובא". כך התריע היום (ג') יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, בוועידת "פסגת ת"א 100" של פסגות וכלכליסט. "החשש הוא שעליית ריבית, שתבוא במוקדם או במאוחר, תביא להפסדים גבוהים לכלל המשקיעים הפרטיים והמוסדיים, והיא תהיה מאוד כואבת לכולנו", הסביר. בנאומו ביקש האוזר להזהיר את ציבור המשקיעים מפני ההשלכות של המחירים הגבוהים בשווקים. "החיבור של המחירים הגבוהים בשוק המניות ובשוק האג"ח אינו בשורה טובה לשוק, והוא מחייב זהירות בהשקעות שלנו. ירידות שערים עלולות לגרום לחוסכים הפסדים משמעותיים, הסיכון יגדל וחברות תצטרכנה להתמודד עם קשיים שיתעוררו בגיוס הון. אלה ישפיעו לרעה גם על המשק הכלכלי ויוכלו לגרום להאטה כלכלית נוספת". לגישתו, מגמת השוק השורי בתקופה האחרונה נובעת, בין היתר, מכך ש"מספר הסדרי החוב פחת, שערי הבורסה בשיאם, מדד הפחד נמוך מאי-פעם ואמון הציבור במגמת עלייה". את חששו מפני היפוך מגמה בשווקים וירידות שערים הצדיק באמצעות אינדיקציות משוק המניות: "מכפיל הרווח של מדד ת"א 25 משקף סיכון דומה לתקופה של טרום המשברים ב-2008 וב-2000. נראה שבהשוואה לשנתיים האחרונות, הסיכונים בשוק ההון גדולים". אלא שיו"ר הרשות מוטרד, כאמור, לא פחות מהסיכונים בשוק האג"ח, שאותם הגדיר כגדולים, ומגל הנפקות אג"ח שאינן מגובות בביטחונות: "חלק מההנפקות שבוצעו באחרונה היו ללא ביטחונות, בתשואה של כ-5%, שהיא ככל הנראה נמוכה ביחס לסיכון. הנפקות של אג"ח בדירוג נמוך, אם בכלל, עם התניות פיננסיות חלשות ותשואות נמוכות, מעלות את השאלה האם הן מייצגות את הסיכון הראוי. בדומה למניות, היקף הנכסים בידי גופים מוסדיים, שמחפשים השקעות, מגדיל את התיאבון לסיכון בסביבת ריבית נמוכה, ומגביר את החשש שמחירי האג"ח בישראל גבוהים מדי". "אין ארוחות חינם" לבסוף התייחס יו"ר הרשות גם לסיכון הגבוה למשקיעים, הנובע מסביבת הריביות הנמוכה, שמגבירה התיאבון לסיכון של אלו המחפשים תשואה. "מטרידה אותי התופעה של גופים, שמנצלים את התיאבון לסיכון שמייצרת סביבת הריבית הנמוכה, כדי להציע לציבור השקעות עם תשואות קבועות", אמר כשברקע פרשת קרן אור, שהבטיחה למשקיעיה תשואה שנתית דו-ספרתית, אך בפברואר האחרון התברר כי חלק לא מבוטל מכספי הציבור שגייסה ירדו לכאורה לטמיון. האוזר חזר והזהיר את הציבור, כי "אין ארוחות חינם", והצהיר כי הרשות תגביר את האכיפה על גופים כאלה.

זה ייגמר בבכי

להלן כתבה שפורסמה בגלובס, להלן הקישור המקורי

זה ייגמר בבכי הגאות בשוק האג"ח מסנוורת את המשקיעים, אבל המפלה בוא תבוא אלי ציפורי    20/6/14 אם יש משהו שכלכלנים נוטים לפספס זה הדינמיקה בין כלכלה הריאלית לשוקי ההון; את ההשפעה המשמעותית של ההתפתחויות בשוקי המניות, ובמיוחד האג"ח, על הכלכלה הריאלית ועל הנתק שמתפתח לעתים בין ביצועים כלכליים פושרים ונתוני צמיחה מתונים לגאות חסרת התקדים בשוקי המניות ואיגרות החוב. זה לא סוד גדול שאנחנו באחד העידנים הארוכים ביותר של הכסף הזול, שבו תאגידים ואנשים פרטיים משלמים ריביות אפסיות על הלוואות. זה גם לא סוד שהבנקים המרכזיים (במיוחד הפד וה-ECB) מיישמים זה זמן רב מדיניות ממריצה מאוד שמטרתה לדרבן את הכלכלה. הבנק המרכזי האירופי אף הפך את ריבית הפיקדונות שלו לשלילית. ועוד סוד גלוי: הבנקים המרכזיים רוצים שהבנקים המסחריים ושוקי האשראי החוץ-הבנקאיים ילוו יותר, שהחברות ייקחו הלוואות זולות, ידחפו את ההשקעות ויצמצמו את האבטלה. זה עובד: חברות רבות מגלות מחדש את הכסף הזול, את המינוף, ומנפיקות איגרות חוב קונצרניות בריביות נמוכות, שלא לומר מגוחכות, שאינן מפצות על הסיכון. בארה"ב ובאירופה הבנקים המרכזיים לא מתכוונים לסגת מהמדיניות הזאת כל כך מהר, אף שהיא מעוותת את מחירי הנכסים: במניות, באג"ח וכמובן בנדל"ן. עם ריביות כל כך נמוכות, המשקיעים קונים מניות, אג"ח ונדל"ן, והם ימשיכו לעשות זאת "כי אין אלטרנטיבות", גם אם מחירי הנכסים משייטים בשיא וחלקם נראים בועתיים לחלוטין. כל אלה הם הסודות הגלויים, אבל דבר אחד הוא בכל זאת תעלומה: מתי תסתיים החגיגה ואיך היא תסתיים, כי ככל שהפער בין הכלכלה הריאלית למה שקור ה בשוקי המניות, האג"ח והנדל"ן יתרחב, כך המכה שתבוא, והיא הרי תמיד באה בסוף, תהיה כואבת במיוחד. כדי להבין מה קורה עכשיו בשווקים, החלטנו להתמקד בשוק האג"ח הישראלי. ככלל, הנטייה בתקשורת הכלכלית היא להתעניין במה שקורה בשוקי המניות, אבל הברומטר החשוב יותר להבנת הדינמיקה בין הכלכלה הריאלית לשוקי ההון הוא כמובן שוקי האג"ח. בשלב הראשון "נפציץ" אתכם במבול של נתונים, ואחר כך נראה איך הם משקפים את הפער בין המצב הכלכלי הפושר לגאות בשוקי המניות והאג"ח. קרנות נאמנות הן מכשיר השקעה פופולרי, הן בקרב אנשים פרטיים והן בקרב תאגידים. רוב ההשקעות של הקרנות הללו מתמקדות באג"ח לסוגיו. בסוף 2009 עמד שווי נכסיהן על כ-133 מיליארד שקל. בסוף 2010 הוא הגיע ל-157 מיליארד שקל, בסוף 2011 ירד לכ-142 מיליארד שקל, בסוף 2012 המריא לכ-170 מיליארד שקל ובסוף 2013 הוסיף לנסוק לכ-231 מיליארד שקל. היום הנכסים עומדים על כ-260 מיליארד שקל. חלק מהצמיחה ה"משוגעת" הזאת היא לא צמיחה נטו, אלא ברוטו, שנובעת מעליית שוקי נכסי הקרנות, אבל גם מכניסה מאסיבית של כספים חדשים, שרובם זורמים לשוק האג"ח. במאי, למשל, גויסו לקרנות אג"ח כ-5.3 מיליארד שקל ומתחילת יוני גויסו עוד קרוב ל-2 מיליארד שקל, ובסך הכול כ-23 מיליארד שקל מתחילת השנה. הזרימה היא פשוטה מאוד אבל גם מסוכנת מאוד. הקרנות חייבות לקנות אג"ח כי זה המנדט שלהן בפועל. יש ביקושים לאג"ח, וכשיש ביקושים המחירים עולים. כשהמחירים עולים, הקרנות מציגות ביצועים טובים ותשואות גבוהות. כשיש ביצועים ותשואות מצוינות, מערכות הייעוץ מדרגות את הקרנות גבוה. דירוג גבוה מושך עוד ועוד קליינטים. וזה אפילו די פשוט לגייס עוד ועוד קליינטים. הציבור שיושב על פק"מ רואה שהכסף שלו בפועל לא מקבל כלום, ממש כלום, בגלל הריביות האפסיות; הוא רואה שהחברים שלו עושים קופה יפה מאוד באפיקים סולידיים לאורך שנים; הוא גם רואה את הקמפיינים של בתי ההשקעות שמשווקים באגרסיביות קרנות אג"ח עם תשואות גבוהות באופן היסטורי. ואז הוא אומר לעצמו, בצדק: גם אני רוצה להצטרף לחגיגה. אז הוא מצטרף לחגיגה - לא ישירות כמובן, כי איגרת חוב זה כמו סינית עבורו. הוא קונה קרנות נאמנות וחוזר חלילה, והנה הגענו ל-260 מיליארד שקל שיושבים בקרנות הנאמנות ורובם מנותבים לאג"ח. וזו גם הסיבה שב-2013 הייתה ירידה של כ-15 מיליארד שקל בפיקדונות של משקי בית בבנקים. תשאלו, אם הכתובת על הקיר, למה אף אחד לא מזהיר או מנסה לעצור את החגיגה? אז ככה: יש שמזהירים, למשל צבי סטפק, אבל קולו נבלע בדינמיקה ובמומנטום של השווקים. כן, יש דבר כזה מומנטום, ולרוב הפעילים בשוקי ההון אין אינטרס של ממש לעצור אותו. בתי ההשקעות מרוויחים דמי ניהול, הבנקים מרוויחים מעמלות ניירות ערך, הבורסה מרוויחה מעליית המחזורים והלקוחות ממשיכים להרוויח. אז כמה הם מרוויחים: הם מרוויחים די יפה לאורך 6 השנים האחרונות, כפי שרואים בטבלה המצורפת. בתוך שש שנים עלה מדד התל-בונד בכ-50%, פלוס מינוס, והמגמה הזאת המשיכה גם השנה. גם מדד איגרות החוב הממשלתיות השקליות המריא בכ-40% ויותר באופן מצטבר, והחגיגה נמצאת השנה בעיצומה. הצד השני של כל הסיפור הזה הוא החברות שמתנפלות על הכסף הזול, אלה ש"מספקות" את איגרות החוב לקרנות הנאמנות. מתחילת 2014 גייס הסקטור העסקי כ-13.2 מיליארד שקל, קרוב למחצית מהסכום, ע"י חברות נדל"ן. סכום נוסף של כ-12 מיליארד שקל גויס באמצעות אג"ח למוסדיים, רובם ע"י דלק תמר (6.9 מיליארד שקל) ובי-קומיוניקיישנס של שאול אלוביץ' (2.8 מיליארד שקל). שימו לב למספרים: בתוך חמישה חודשים גויסו בשוק האג"ח כ-25.2 מיליארד שקל, לעומת כ-36.7 מיליארד שקל ב-2013 כולה. טוב, אז השוק חם, חם מאוד, עד כדי כך שאורחים מחו"ל באים להכות בברזל: חברות אמריקאיות כמו אקסטל וברוקלנד, שגייסו כמיליארד שקל וכ-120 מיליון שקל בהתאמה, גילו את שוק האג"ח הישראלי. הגיוסים הללו טבעיים: הם מתבצעים בריביות נמוכות מאוד, ולעתים במרווחים מאוד-מאוד מצומצמים מהאג"ח הממשלתיות. כך נהוג למדוד את הסיכונים של אג"ח קונצרניות: אם הריביות שלהן קרובות לאג"ח ממשלתי, שנחשבות הכי בטוחות, זה סוג של תמרור אזהרה, מאחר שהריביות שמשלמות החברות על ההלוואות לא ממש משקפות את הסיכונים, והסיכונים, כפי שכולנו יודעים, גם נוטים להתממש (קשיים בהחזר חוב, פשיטות רגל, תספורות וכדומה). נעבור לפנסיה שלנו: מי שטרח ועלעל בדוחות השנתיים של קרנות הפנסיה הבחין ודאי בתשואות החלומיות שהניבו כל מכשירי החיסכון ארוך הטווח בשנים האחרונות. מקופות גמל, דרך ביטוחי המנהלים ועד קרנות הפנסיה - כולם השיגו תשואות די יפות, שפחות או יותר דומות לתשואות הממוצעות במדדי איגרות החוב, הן הממשלתיות והן הקונצרניות. זה לא מפליא: לפי דוח שהופק באגף שוק ההון באוצר בנובמבר אשתקד, ההשקעות (נכון לרביע הראשון של 2013) בתיק הפנסיה הכבד שלנו מתפלגות כך: כ-30% באג"ח ממשלתיות, כ-22% באג"ח קונצרניות, כ-14% במניות, כ-13% בנכסים אחרים (מזומנים, קרנות השקעה, נדל"ן וכדומה) וכ-21% בנכסים הנסחרים בחו"ל (היציאה החוצה לחו"ל היא סיפור גדול בפני עצמו אבל נניח לו כרגע). כלומר, אם מחצית מתיק הפנסיה יושב על איגרות חוב מסוגים שונים, התוצאה בהתאם, והיא, לשמחת כולנו, ממש יפה. אבל מי שחושב שזה ימשיך באותו קצב לנצח, משלה את עצמו. למה כולם בשוק האג"ח משלים את עצמם? ובכן, לאיגרת חוב שנסחרת בשווקים יש תקרה, בניגוד למניות. כלומר, יש הלוואה שלוקח תאגיד מסוים מהציבור (דרך הגופים המוסדיים) ולהלוואה הזאת יש תנאים שקופים - ריביות, תקופת ההלוואה ומועד הפירעון הסופי. לאורך כל חייה, ההלוואה הזאת (במקרה של הנפקת ההלוואה) נסחרת בבורסה בהנחה שכל השחקנים יודעים כמה היא שווה בסופו של דבר (קרן פלוס ריבית פלוס הצמדה, אם יש כזו). בסוף התהליך, ההלוואה הזאת לא יכולה להיות שווה יותר מכפי שהייתה לפני תנאיה, אבל היא בהחלט יכולה להיות שווה פחות אם התאגיד נקלע לקשיים ולא מסוגל לפרוע אותה. אז מחיר ההלוואה שלו (האג"ח שנסחר בבורסה) צונח ומשקף תשואות אסטרונומיות. ראינו זאת היטב בשורה של הסדרי חוב בשנים האחרונות. להלוואה, אם כן, יש איזשהו שווי נוכחי תיאורטי שמשקף את הריבית וההצמדה שהיא צברה. השווי הזה נקרא "פארי" (הערך המתואם של האג"ח), והוא אמור לשקף את שווי האג"ח האמיתי. כאמור, אם האיגרת נסחרת בפחות משווייה המתואם, כנראה השחקנים בשוק חוששים שההלוואה לא תיפרע במלואה. אבל אם שווי האיגרת בבורסה הרבה יותר גבוה מהשווי המתואם שלה, מה ההסבר לכך? אה, זה אומר שיש פה עיוות במחירים וככל שהפערים גדולים יותר, העיוות הזה משקף מצב בועתי. צירפנו נתונים על 10 איגרות חוב - 6 מהשורה הראשונה של התאגידים הישראליים (למשל בנק לאומי וקבוצת דלק), 2 מחברות קטנות יחסית כמו ישרס ורפק ו-2 ממשלתיות. כולן, ללא יוצא מהכלל, נסחרות מעל השווי התיאורטי שלהן, בפערים משמעותיים הנעים בין 11% ל-24%. הפערים הללו עוד עשויים להתרחב (שוב, אין אלטרנטיבות והכסף ימשיך לזרום), אבל הם מגלמים פוטנציאל להפסדי הון די כבדים במקרה שהמגמה תתהפך. בקיצור: יש בועה בשוק האג"ח, היא עשויה-עלולה להמשיך להתנפח, וככל שהיא תתנפח יותר, הפיצוץ יהיה כואב יותר, כלומר נראה הפסדי הון כבדים שעלולים להגיע אף לעשרות אחוזים. נאמר זאת באופן ברור יותר לכל המשקיעים: מי שקונה היום אג"ח ששווייה 20% מעל לפארי קונה למעשה את ה"זכות" להפסיד קרוב ל-20%. בהנחה שהוא יחזיק את האיגרת עד לפדיון, הוא יפסיד בוודאות (גם בגילום הריביות שיקבל בדרך). נכון שהוא יכול למכור באמצע הדרך את האיגרת ברווח, בתנאי שהיא לא תיפול, אבל לבסוף מישהו יחזיק את האיגרת עד סופה בשווייה המנופח - כמו במשחק פירמידה. מתי כל זה יקרה? הנבואה הרי ניתנה לשוטים, אבל יש כמה תרחישים: העלאת ריבית היא כמובן התרחיש הטבעי להיפוך מגמה, אבל הוא נראה רחוק כרגע. תרחיש אחר הוא הרעה במצב הגיאו-פוליטי שעלולה להסיט את הכסף שרודף אחרי תשואה בכל מחיר מקרנות האג"ח, ותרחיש שלישי הוא שגם ההצפה בכסף זול לא תאושש את הכלכלה הריאלית, יתפתח פה סוג של מיתון שייאלץ את הציבור למשוך חסכונות כמו קרנות נאמנות ואז התנועה תהיה הפוכה: החוצה מקרנות האג"ח, החוצה מהאג"ח ונפילה במחירים. דבר אחד בטוח: לא ממש חשוב מה יהיה התרחיש שיגרום לכך; מה שחשוב הוא שזה יקרה, כי ההיסטוריה בשוקי ההון חוזרת על עצמה, גם אם בעוצמות שונות, וכבר ראינו ב-2008 באיזו קלות השווקים זורעים חורבן ופאניקה בעולם. הטבע האנושי מביא אותנו תמיד לאופוריה, חמדנות, אופטימיות ללא גבולות והתעלמות מוחלטת מהסיכונים בתקופות של גאות, ולייאוש, פחד ודיכאון בתקופות של שפל. זו הפסיכולוגיה של השווקים והיא לא תשתנה. אל תחפשו בה היגיון, כי היה כבר מי שאמר: אם אתם רוצים להשקיע, אל תהיו הגיוניים. ואם אתם רוצים להיות הגיוניים, אל תשקיעו. המסר החשוב של סלקום לא, זו לא ההכרזה של חברת הסלולר הגדולה בישראל על כניסתה לתחום הטלוויזיה (יופי של פרסומת חינם היא קיבלה למוצר שעדיין לא עובד ואפילו לא משווק אלא רק נמצא בתכנון); לא, זו לא בשורת התחרות בשוק הטלוויזיה, אלא דווקא בשורת התחרות על תנאי עובדים. תוכנית הפרישה מרצון שגובשה בחברה - הכוללת פנסיית גישור לאנשים מעל גיל 58 עד גיל הפנסיה (67) ופיצוי לפורשים האחרים בדמות משכורת שנתית על כל שנת ותק מעבר לפיצויים הרגילים - נראית כמו לקוחה מחברה ממשלתית או מוסד ממשלתי אחר או מחברה פרטית עם עבר ממשלתי שיש לה ועד עובדים חזק. אז לא, ממש לא. סלקום היא חברה פרטית צעירה יחסית, 20 שנה, שבימים כתיקונם לא הייתה מפרסמת כלל תוכנית פרישה מרצון אלא עושה מה שלכאורה מצפים מחברה עסקית: לפטר מהיום להיום כדי "להתייעל" בלי הבטחות לפנסיות גישור ובלי שקל אחד מעבר לפיצויים הנקובים בחוק. אז הנה, יש פה תקדים אדיר, והוא נולד לאוויר העולם אך ורק בזכות ועד העובדים בחברה. התקדים הזה גם ממחיש עד כמה הקמפיין מבית מדרשו של הביביתון הכלכלי, שמתבסס על הפניית הזעם והשנאה לקבוצת עובדים מצומצמת שמרוויחה הון תועפות ומתנהגת בכוחניות - הוא קמפיין שקרי ונבזי. הוא מוכר לציבור השכירים את האשליה שמצבו הכלכלי לא טוב כי קבוצת עובדים מסוימת זכתה להטבות מפליגות. לקמפיין השנאה הזה אין שום תמיכה עובדתית והוא מתבסס רק על ניסיון מכוער לשסות עובדים בעובדים ולהרחיק את האש מהממשלה או מהמעסיקים (אנו מצטערים על ההכללות, כי יש גם מעסיקים הוגנים). למרבה הצער, קמפיינים של שנאה הם שיטה בישראל: פעם זה נגד החרדים, פעם נגד אנשי הקבע, פעם נגד הוועדים החזקים. קצת מספרים במקום תחושות: בישראל יש כ-3.25 מיליון שכירים. בקושי 1%-2% מהם הם עובדים שמשכורותיהם התנפחו מעבר לכל היגיון (בין אם זה בנמלים ובין אם זה בבנקים או בחברות ממשלתיות אחרות), ורק קרוב ל-20% מהם מאוגדים. המחשבה שרק בגלל כמה עשרות אלפי עובדים מפונקים כל השאר מרוויחים פרוטות היא מחשבה פשוט מטומטמת. שכר חציוני של 5,831 ברוטו בחודש (על פי נתוני הביטוח הלאומי, נכון ל-2011, הנחשבים לנתונים המהימנים ביותר) לא נוצר בגלל קבוצה קטנה, כוחנית, מושחתת ומפונקת ככל שתהיה. הוא נוצר משורה של גורמים, שרובם תלויים בממשלה, כמו המדיניות התעשייתית שלה ויצירת תשתית לתעשיות שימשכו את השכר מעלה; השכר הזה נוצר מתרבות חזירית, שנותנת לגיטימציה להעסקת עובדים בשכר נמוך, מתרבות של לשלם כמה שפחות לעובדים (אבל תמיד להגיד שהם "שותפים לדרך" ו"אין כמו ההון האנושי"), מתרבות של "מקסום ערך" בכל מחיר, גם במחיר זריקת עובדים מבוגרים, ומתרבות של צפצוף מתמשך על חוקי העבודה. הרפורמה הכי טובה לריפוי חוליי שוק העבודה היא עבודה מאורגנת, וטוב שיש כיום תחרות גם על ייצוג עובדים מצד גורמים המנסים להפקיע את המונופול מידי ההסתדרות. קשקושי הסרק על רפורמות בשוק העבודה רק נועדו לרסק את העבודה המאורגנת ולעורר שנאה בין עובדים לעובדים. המסר של סלקום השבוע הוא חשוב מאין כמוהו: רק עבודה מאורגנת יכולה לרסן את הכוח של המעסיקים, ולרסן גם את ניסיון הממשלה לזרוע פה שנאה כדי להרחיק מעצמה את האש.