בועת מניות ?

אני כותה הרבה על זה שהשוק האמריקאי בועה.
אבל מה קורה בכל העולם ?
האם גם הוא בועה ?
אני לא הולך להיכנסלמאמרי עומק בנושא אבל כמו שתראו לא הכל בועה

קודם כל מצ"ב מכפילי CAPE של שווקים שונים
ארה"ב אמנם נראית בועה אבל כמה מדינות ובכללם ישראל לא כל כך נראים כך.

כפי שניתן לראות בגר הזה השווקים הזולים לא יקרים ביחס לשווקים זולים בעבר וכך גם החציוניים

עוד סימנים מפחידים המעידים על בועת המניות

בכתבה המצ"ב נתקלתי בעוש 2 אינדיצקיות מטרידות בנוגע לשוק

ראשית אחוז המזומן אצל לקוחות צ'ארלס שווב

הוא מהנמוכים בעבר ותראו מה קרה פעמים קודמות כשהוא היה שם

ובנוסף אחוז המניות ורמות המינוף בשוק

גרף מעודכן של אחוז המניות בתיק ההשקעות של הציבור

אני לא יכתוב מה זה אומר
זה רק מזכיר לי את הפתגם המפורסם: "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם"

איזו יציבות נהדרת בשווקים. אז למה חתני פרס נובל לכלכלה מודאגים?

עוד כתבה על הבועה המנייתית שלפנינו וסירובה להתפוצץ. אני יודע שזה נשמע כמו תקליט סרוט אבל חשוב להשמיע שוב ושוב.

להלן קישור לכתבה המקורית. ההדגשות בם שלי ולא במקור.

מה מסביר את השאננות של השווקים גם אחרי עליות השערים הממושכות בנות כ-9 השנים? הוויכוח על כיוון השווקים מתעצם: האם העליות יימשכו, כי "הפעם זה שונה", מה עלול בכל זאת לזעזע את השווקים וכיצד ניתן להיערך לתרחיש כזה

19/11/2017, 16:09צבי סטפק

כל מי שעוקב אחרי התנהלות שוקי המניות בעולם, ובמיוחד בארה"ב, יוצא נפעם ומשתאה, אך לא פחות מזה, מבולבל.

משקיעים פרטיים ומוסדיים וקרנות הון ריבוניות של מדינות (נורבגיה, קטאר ועוד) ממשיכים להזרים כספים לשוקי המניות, אם ישירות ואם באמצעות מכשירים פיננסים, ובראשם ה-ETF, וזאת נוכח התשואות החיוורות שמספקים אפיקי ההשקעה האלטרנטיביים.

השווקים עולים ועולים, כמעט ללא תיקונים כלפי מטה, והתנודתיות הגדולה שאפיינה את השנים 2014-2016 במתכונת של V (צניחה במחירי הנפט בדצמבר 2014, צניחה בבורסה הסינית באוגוסט 2015, צניחה בבורסות העולם בינואר 2016, הברקזיט ביוני 2016 וליל בחירתו של טראמפ בנובמבר 2016), התחלפה ברגיעה כמעט מוחלטת בשווקים, שלא לומר - שאננות. אין זה אומר שאין מניות שעולות בחדות או מניות שיורדות בחדות. יש ויש, אבל המדדים המייצגים את הפעילות הכוללת של השווקים, בעיקר בארה"ב, כמו S&P 500, מתאפיינים בסטיית תקן נמוכה מאוד.

השוק היציב ביותר זה 21 שנה

סימני ההיכר לדפוסי ההתנהגות הזו הם רבים. מדד הפחד ירד מאוד ונמצא ברמתו הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים, והיו הרבה ימים ב-2017 שהוא עמד מתחת ל-10, יותר ימים מאשר בעשרות השנים האחרונות יחדיו.

ההתנהגות היומית של שוק המניות היא בתבנית של שינויים מינוריים - התחלה וסיום כמעט באותה נקודה. יש מעט מאוד ימים שבהם השוק משנה כיוון: מעלייה לירידה, או להיפך.

מאז תחילת 2017, לא היה יום מסחר אחד שבו ה-S&P 500 ירד ביותר מ-3%. כלומר, מהלך העליות האחרון היה נטול תיקונים, ולו קלים.

מדובר במהלך העליות הכי ארוך בהיסטוריה של ה-S&P 500 ללא תיקון כלפי מטה של יותר מ-3%: כ-250 ימי מסחר מאז ראשית נובמבר 2016. (השיא הקודם היה בינואר 1996).

מהם ההסברים למעבר החד הזה מעודף תנודתיות לעודף שאננות? לכאורה, היינו צריכים לצפות למצב הפוך מכך, או לפחות להמשך התנודתיות, שכן בחירתו של טראמפ לנשיאות אמורה להוסיף אי-ודאות ולגרום ליתר תנודתיות.

ניתן להציע כמה הסברים, אבל צריך לומר כבר עכשיו שאף אחד מהם לא ממש משכנע עד הסוף. ייתכן שהיעדר התנודתיות קשור ליציבות היחסית בתנאים המאקרו-כלכליים - קצב צמיחה, אינפלציה וריבית - מדיניות מוניטארית יציבה ושקופה וביצועים יציבים של חברות עסקיות.

הסבר אחר הוא שהמשקיעים ברמה האנושית פשוט התרגלו לכך שהדברים מסתדרים. עובדה שבכל פעם שנרשמה תנודתיות חזקה בשווקים כלפי מטה, הגיעה התנודתיות כלפי מעלה. השווקים התאוששו במתכונת V, והדברים הסתדרו. יתרה מזו: פרק הזמן של הצניחה הלך והתקצר מצניחה לצניחה.

זה קרה כמה וכמה פעמים, וככל שזה קרה יותר, כך המשקיעים התרגלו לכך. לכן כל אימת שנרשמת ירידה, ולו קלה במדדי המניות, היא נדמית בעיניהם להזדמנות קנייה, הכסף מגיע למניות, מייצב את מחיריהן ואחר כך מעלה אותן, וכך הלאה.

הסבר נוסף ליציבות בשווקים נעוץ במשקל הגדל והולך של המכונות האלגוריתמיות במסחר על חשבון הרכיב האנושי. אלה מזהות תבניות התנהגות של השווקים ופועלות בהתאם, ובכך מסייעות להתקבעותן של התבניות.

שני ההסברים האלה, האנושי והמחשובי, יש להם מכנה משותף בכך שהם בחזקת נבואה שמגשימה את עצמה, אבל אם הם נכונים, הרי שיש בהם גם סיכון לא מבוטל, שאם בכל זאת, פעם אחת הדברים לא יתנהלו באופן הזה, הרי שגם דפוסי ההתנהגות האנושית וגם דפוסי ההתנהגות הממוחשבת, ישתנו באחת ויגרמו ירידות תלולות בשווקים, דוגמת הירידה החדה שנרשמה באופן מפתיע ב-22.10.1987 בשיעור של 22% ביום אחד, מפולת שעד היום לא ברורה עד הסוף סיבתה (דוחות כספיים גרועים של חברות מובילות הינם אחת הסיבות).

גם חתני פרס נובל מבולבלים

צריך לומר שוב, וביושר, שגם אם ההסברים האלה עושים שכל, אין ודאות שהם נכונים, ואולי בכלל ההתנהגות הזו של השווקים היא לא נורמלית, מכיוון שאנחנו חיים כבר כמה שנים טובות בסביבה לא נורמלית של ריביות נמוכות להפליא, שמשבשות את התנהלות השווקים ואת האופן שבו אנחנו שופטים את השווקים.

הרי איזה כלכלן היה חותם ב-2009 על כך, שלמרות הזרקת הכספים הבלתי נתפשת לשווקים על-ידי הבנקים המרכזיים, לא תגיע אינפלציה מטורפת, והעובדה היא שזה לא קרה. ומי העלה על דעתו שבשנת 2009 יתחיל בשוקי המניות בארה"ב מחזור עליות שיימשך 9 שנים רצופות ללא שנה אחת של הפסדים? והרי השווקים "לימדו" שמחזור עליות לא נמשך יותר מ-5 שנים. אנחנו מצויים, איפוא, בעיצומו של הניסוי הכלכלי הגדול בהסטוריה ומבחינת שוק ההון אנחנו חיים בטריטוריה בלתי נודעת.

לא רק אני לא מבין את דפוס ההתנהגות המאוד מאוד רגוע של השווקים. אני יכול להיתלות באילנות גבוהים.

פרופ' ריצ'רד ת'יילר, זוכה השנה בפרס נובל בכלכלה, מתייחס לסוגיית השאננות בשווקים ואומר כי "אני חרד לשוק המניות. אנו ברגע הכי מסוכן, ולמרות זאת שוק המניות נראה מנומנם...אני מודה שאני לא מבין את זה....נראה ששום דבר לא מצליח להבהיל את השוק".

פרופ' רוברט שילר, אף הוא זוכה פרס נובל לכלכלה (לשנת 2013), מצטרף אל פרופ' תיילר, וגם הוא מתקשה להבין את השאננות בשווקים וקובע שמבחינת הפסיכולוגיה של ההמון, השוק יותר רגוע ממה שהיה ערב משבר 1929, וערב משבר הדוט.קום של שנת 2000, מה שבעיניו מייצג תעלומה. הוא מצביע על כך שסקרים שנערכו בארה"ב, מוכיחים שרוב המשקיעים אכן חושבים ששוק המניות יקר, מה שמעלה מיד את השאלה - אז מדוע השווקים עולים עוד ועוד? האם המשקיעים מוכנים מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם ירידה חדה בשוק המניות, או שהם מודעים אמנם לסיכון, אבל מנסים למצוץ את הלימון עוד קצת?

ומה הלאה? מחלוקת בין חוזי משבר 2008

וכאשר זה המצב, מתלהט הוויכוח בין "אריות השווקים" על כיוון השווקים, ועל מה שצריך לקרות בהם. בנקודה אחת אין כמעט ויכוח: במונחים אבסולוטיים ובפרספקטיבה היסטורית השוק המוביל, השוק האמריקאי, הוא יקר. הוא אמנם לא מייצג בועה, אבל הוא יקר.

הוויכוח מתמקד בשאלה: האם זה נכון גם כאשר מודדים את זה באופן יחסי. יחסי למה? יחסית לאפיקי השקעה אחרים, והאם צורת ההסתכלות והבחינה הזו, היא נכונה.

נוריאל רוביני, מהיחידים שצפו את משבר 2008 (בעיקר את משבר הנדל"ן), וקיבל את הכינוי "ד"ר דום" (אבדון), בדיעה שהכלכלה העולמית היא במצב טוב, והוא מעריך שהעלייה בשוקי המניות תימשך לזמן מה. דווקא משום שהוא כלכלן שחזה את המשבר, השווקים נותנים להערכתו משקל יתר.

והוא אינו היחיד. אליל השווקים, וורן באפט, אומר, שאמנם קשה כיום למצוא הזדמנויות בשווקים, אבל: "התמחור של שוק המניות הוא הגיוני נוכח רמת הריבית הנמוכה".

אבל, מרבית ה"גורואים" הידועים של וול-סטריט מודאגים וחוששים מהסיטואציה הנוכחית בשווקים.

ג'ון האוזמן, שחזה את משבר 2008, הזהיר מפניו, וחזר להמליץ על השקעה במניות אחרי שה-S&P500 ירד ב-40%, טעה לחשוב באמצע הסייקל של המניות כלפי מעלה, שהשוק מיצה את עצמו, והיום הוא מזהיר מפני סייקל מאוד שלילי בשוק המניות בשנים הבאות. הוא אמנם נמנה על חסידי וורן באפט, אבל כיום הוא חולק לחלוטין על דעתו.

האוזמן טוען שההשוואה שעושים בין התמחור של שוק המניות לתמחור של שוק אגרות החוב, היא פשטנית ומסוכנת.

השאלה היא ממה נובעת הריבית הנמוכה: "אם הריבית נמוכה בגלל שקצב הצמיחה הינו נמוך, אין שום הצדקה לפרמיה בתמחור שוקי המניות".

הפרמטר הבדוק בעיניו להערכת תמחור שוק המניות הוא ההכנסות של הפירמות מול הרווח המתואם שלהן. פרמטר זה עומד כיום על 175% (פי 2.75) מן הממוצע ההיסטורי.

מבחינה זו, רק מספר קטן של מניות, לדעתו, נסחרות במחירים סבירים, והמצב כיום הוא יותר גרוע משהיה ערב משבר הדוט.קום. לכן, להערכתו, מדד ה-S&P500 ייאבד מערכו כ-60% ב-10 השנים הבאות.

הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, מוריס אובסטפלד, קובע שהשווקים מתומחרים בשווי גבוה מדי, ולכן תיתכן נסיגה לאחור, ואפילו תמחור מחודש חד ופתאומי אם הריביות יעלו בקצב מהיר ממה שהשווקים מניחים, או שנתוני הצמיחה לא יתמכו במחירי הנכסים.

בנק אוף אמריקה קבע לאחרונה (18.10), כי תיקון בשווקים של יותר מ-10% עלול להתרחש, אולי כבר בקרוב מאוד, ואם לא, אז תוך 4 חודשים. הוא מעריך שהאופטימיות הזהירה של המשקיעים לגבי השווקים שהפכה לאחרונה לשכנוע עמוק שהעליות יימשכו, תחלוף.

הזרז הסביר ביותר שעשוי לגרום לכך הוא זינוק אפשרי בנתוני האינפלציה והשכר, זינוק שייצר חששות מפני הידוק של ממש במדיניות ה"פד".

פרופ' שילר אינו רק חוקר את הפסיכולוגיה של השווקים. הוא גם כלכלן שפיתח מודל להערכת התמחור של השווקים. המודל מכונה בקיצור Cape (Cyclical Adjusted Price Earnings), שהוא מכפיל רווח מותאם מחזורית. הוא מחושב על-ידי חילוק השווי הנוכחי של מדד ה-S&P500 ברווחים הממוצעים של החברות שמניותיהן נסחרות במדד ב-10 השנים האחרונות.

מדד זה עומד כיום על יותר מ-30. הממוצע שלו לאורך כמעט 140 השנים האחרונות היה 17 והוא חצה את רף ה-30 רק פעמיים, פעמיים שהמשקיעים יעדיפו לשכוח.

פעם ראשונה, ב-1929 (33), ואז המדד איבד 80% (במונחים ריאלים), ופעם שנייה ב-4 השנים שקדמו לשנת 2000 כשהגיע ל-44, ואז בהתפוצצות בועת הדוט.קום המניות איבדו 50% משווין הריאלי.

היה זה אלן גרינספן, נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב, שכבר ב-1996 הזהיר מפני מה שהוא הגדיר כ"התרוממות רוח בלתי רציונלית של השווקים". זה לא מנע מהשווקים לעלות ולעלות עוד כמה שנים עד מרץ 2000, ואז הגיע תור הנפילה.

שילר הגדיר מחדש את המונח "שוק דובי" (Bear Market). מקובל להגדיר שוק דובי כשוק שיורד ב-20% או יותר, ונשאר ברמה החדשה תקופה מסוימת. שילר מגדיר שוק דובי כשוק שיורד 20% ויותר במהלך 12 החודשים מאז שהוא הגיע לשיאו.

על בסיס הגדרה זו, שילר איתר 13 מפולות של שוק דובי ב-140 השנים האחרונות, ומצא כי המכפיל הממוצע (Cape) לפני המפולות היה 22 (כיום 32), ואחד מסימני ההיכר של השווקים ערב המפולות היה שסטיית התקן שלהם הייתה נמוכה במיוחד (כיום - כמעט הכי נמוכה). יחד עם זאת, גם שילר מודה שהנתונים האלה לא אומרים שהמפולת היא בהכרח בפתח, וכי אי אפשר להעריך את העיתוי של מעבר לשוק דובי, אם אכן הוא יתרחש.

מוקדי סיכון גיאו-פוליטיים וכלכליים

על רקע כל ההערכות והאזהרות האלה, עולה השאלה, מה יכול לשבש את המהלך הרגוע של השווקים ולגרום לתיקון ו/או לשוק דובי? והתשובה: גורמים גיאופוליטיים ו/או גורמים כלכליים פרופר:

גורמים גיאו-פוליטיים עם משמעות כלכלית כבדה, כמו מלחמה בחצי האי הקוריאני, איראן, פלישה רוסית באירופה לאוקראינה או למדינות הבלטיות.

גורמים כלכליים דוגמת שינויים אגרסיביים (ומפתיעים) במדיניות המוניטארית של בנקים מרכזיים וחשובים בעולם שיחתרו לחזור לנורמליות, בעקבות עלייה באינפלציה, באופן שיפגע בנזילות בשווקים, אי מימוש רפורמת המס של טראמפ, הנהגת מדיניות פרוטקציוניסטית על-ידי ארה"ב ומלחמת סחר, התערבות רגולטורית נגד חברות הענק שמניותיהן הובילו את העליות, צניחה מחודשת במחירי הנפט בעולם, קריסה בתוצאות הכספיות של כמה מהחברות הגדולות בעולם, קריסה של מערכת הבנקאות הסינית, קריסה של בנק גדול, פירוק גוש האירו, ובעיקר - התפתחות של מיתון, שכן משבר גדול בשווקים הוא כמעט תמיד תוצאה של משבר כלכלי, ואחרי כל זה - קיימת גם האפשרות שסתם "ברבור שחור" יגיח מאי שם.

איך אמור המשקיע מן השורה להתמודד עם כל זה?

מי שמקבל את גישתו האופטימית יחסית של באפט, יכול להמשיך ולהחזיק במניות בשיעור דומה לזה שהוא נוהג להחזיק בשנים האחרונות.

ומה עושה מי שבכל זאת חושש? פתוחות בפניו כמה אפשרויות. ראשית, להמשיך במדיניות ההשקעה הקבועה שלו לאורך שנים, אבל בכל זאת, תוך הקטנת סיכון והמתנה לבאות.

לחילופין, לעבור באופן אגרסיבי למזומן. ניתן גם להשקיע גם באגרות חוב ממשלתיות ארוכות כמשקל נגד נכס עם מתאם שלילי למניות. אפשר גם להתבצר באגרות חוב ממשלתיות קצרות. ולבסוף ניתן להשקיע באגרות חוב קונצרניות בדירוגים גבוהים עם מח"מ קצר.

ויש גם פתרונות מחוץ להשקעה הסטנדרטית באופן ישיר בשוק ההון. העיתון היוקרתי Economist מדבר על הנטייה הגוברת של משקיעים לפנות למגוון של השקעות אלטרנטיביות.

הוארד מרקס, מ"אריות" שוקי המניות בארה"ב, טוען כי הדרך היחידה האפשרית להשגת תשואה שנתית של כ-5% ב-10 השנים הבאות עוברת דרך השקעה בנכסים אלטרנטיביים.

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר מיטב דש קרנות נאמנות בע"מ. אין לראות באמור מתן ייעוץ/שיווק השקעות והאמור אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.

איך יודעים שמגיעים משברים? הפד נותן בהם סימנים

כידוע, אי אפשר לתזמן את השוק, אבל כן ניתן להעריך את התקרבותו של מיתון כלכלי, שהוא הגורם המרכזי למפולת בשווקים, בוודאי ברמת השערים הנוכחית של שוק מניות, שהוא פגיע לאפשרות של מיתון עתידי.

יש לכך שני מדדים - סימני היכר עיקריים: האחד הוא הצורה של עקום התשואה של שוק אגרות החוב של ממשלת ארה"ב, והשני הוא מדד האינדיקטורים המובילים של ה"פד".

יש קשר הדוק בין מציאות קשה ברמה המאקרו-הכלכלית לבין שוק דובי. כך היה בישראל בשנות ה-80 הראשונות (אינפלציה תלת-ספרתית) וכן בשנת 2002 (אינתיפאדה ומיתון עולמי וישראלי), וכך היה בארה"ב בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 (משבר הנפט ואינפלציה דו-ספרתית), ובמשבר 2008 (קריסת המערכת הפיננסית והנדל"נית).

כל השווקים הדוביים, כמעט בלי יוצא מן הכלל, התפתחו כתוצאה מבעיות קשות ברמת המאקרו. ישנם, כאמור, שני אינדיקטורים מרכזיים שהוכיחו עצמם בעבר כחזאי אמת של מיתון מתקרב. הראשון לקוח משוק ההון והינו, כאמור, שיפוע עקום אגרות החוב של ממשלת ארה"ב. סימן ההיכר למיתון הוא מצב שבו התשואה השנתית לפדיון על אגרות חוב לטווח ארוך (10 שנים) נמוכה מהתשואה השנתית לפדיון שנותנת אגרת חוב לטווח קצר מאוד של 3 חודשים. זהו מצב מאוד לא אופייני, שכן הצורה השכיחה והנורמלית של עקום התשואה עולה משמאל לימין, כלומר, התשואה גבוהה יותר ככל שהתקופה ארוכה יותר, כדי לפצות את המשקיעים על סיכוני הריבית לטווח ארוך. עקום תשואה הפוך שיורד משמאל לימין הוא בחזקת תמרור אזהרה.

הבעיה עם האינדיקטור הזה היא, שגם אם הוא מזהה מיתון מתקרב, יכול לעבור זמן לא מבוטל עד שהמיתון אכן יגיע. למשל, הפעם האחרונה שעקום התשואה התהפך, ברבעון השני של 2006, הוא אולי חזה את המיתון של סוף 2007 ושנת 2008 והמשכה, אבל זה לא מנע משוק המניות מלעלות יותר מ-15% לפני הצניחה.

כיום יש בעיה מיוחדת עם האינדיקטור הזה, כי אנחנו חיים בסביבה מוניטארית מאוד לא נורמלית, עם ריבית נמוכה מאוד. אם ה"פד" יכריז "מחר" שהוא מפסיק להעלות את הריבית, כי האינפלציה לא מגיעה ליעד, העקום עשוי בהחלט להתהפך, אבל לא יהיה בכך בשום פנים משום אינדיקציה הכרחית למיתון קרב.

לכן, במצב הדברים המיוחד כפי שהוא כיום, האינדיקטור השני הוא הרבה יותר אמין - מדד האינדיקטורים המובילים של ה"פד", שמבוסס לא על שוק ההון לבדו, אלא על 10 נתונים משקיים שוטפים וכאלה שצופים פני עתיד. רכיבי המדד כוללים את מספר התביעות לדמי אבטלה, הזמנות חדשות ממפעלים, אישורי בנייה ועוד, וגם אינדיקציות הלקוחות משוק ההון: מחירי מניות (S&P 500), וההפרש בין תשואת האג"ח ל-10 שנים לבין ריבית ה"פד" (בדומה לאינדיקטור הראשון).

הגרף המצורף מצביע על הקשר ההדוק בין מדד האינדיקטורים המובילים לבין שיעור הצמיחה לאורך זמן. יצוין כי כרגע המדד מצוי בעלייה מתמשכת ולא ניכרים בו סימני חולשה.

בגלל הקשר הזה בין מדד האינדיקטורים המובילים לבין שיעור הצמיחה ויכולתו העקבית לזהות מיתון מתקרב, ובגלל הקשר שבין מיתון לבין התפתחות שוק דובי, יש חשיבות גדולה לעקוב אחר מדד האינדיקטורים המובילים, תמיד, ובמיוחד כאשר שערי המניות מצויים ברמה גבוהה ופגיעה.

כמה גרפים מעודכנים על ה S&P500

חלק מהרעיונות שיש פה כבר כתבתי בעבר אבל מצ"ב גרפים מעודכנים שלהם:


הגרף הראשון הוא מצב המכפילים נכון להיום:
באפור - מכפיל הרווח הנוכחי
באדום מכפיל הרווח העתידי
בתכלת מכפיל הרווח כאשר לוקחים בחשבון רווחיות ממוצעת של 10 שנים
ובשחור גרף לוגריטמי של ה S&P500

נכון שהרמות של שנות ה 2000 גבוהות בהרבה מהרמות של היום,
אבל לעומת שאר התקופות אנחנו די בשיא...

הגרף הבא הוא מתוך הסקר של מישיגן והוא משקף את הסיכוי שהנשאלים מייחסים לסיכוי שהשוק יעלה בשנה הבאה.
האופטימיות שברה השנה שיא מאז תחילת המדידה (2005):

הפרמטר האחרון להיום הוא המכפיל של באפט: היחס בין שווי שוק כל המניות לתוצר.
כמו שרואים, בפרמטר הזה אנחנו קרובים מאוד לשיא של כל הזמנים שהיה בשנת 2000:

הפרמטר האחרון שאכתוב עליו הוא ה margin או בשפה פשוטה (פשטנית)  כמות ההלוואות לקניית מניות.
יש מתאם גבוה מאוד בין כמות ההלוואות באדום לגובה של ה S&P ודי ניתן לראות שאנחנו בשיא של כל הזמנים (למרות שתמיד יכול להיות שיא גבוה יותר) באדיבות הרבית ה(עדיין) נמוכה.

אני לא חושב שכל הגרפים האלה אומרים לצאת מהשוק
אבל אני כן חושב שהם אומרים להיות זהיר יותר מהרגיל (וכן, אני יודע שאני חוזר על עצמי)

השווקים השוריים הגדולים והארוכים בהיסטוריה

כזכור שוק שורי מוגדר כשוק שלא ירד 20%

מצ"ב השווקים השוריים הגדולים בהיסטוריה של ה S&P500

כפי שאפשר לראות אנחנו נמצאים בשוק השורי השני הכי ארוך בהיסטוריה והרביעי הכי רווחי (לדעתי אם היינו לוקחים בחשבון תשואה ריאלית ולא נומינלית התוצאות היו אף טובות יותר).

אם זה אות אזהרה – לדעתי כן, אך לא בהכרח

ההבדל בין הבועה ב 1999 לבועה של היום

כפי שניתן לראות בגרף המצורף בזה, ההבדל העיקרי בין הבועה של 1999 לבועה של היום הוא שב 1999 המניות של החברות הגדולות היו מנופחות, העשירון השני פחות ובעשירון השלישי ומטה התמחור היה זול.

היום כל העשירונים נמצאים ברמה המשקפת מכפיל גבוה בהרבה מהממוצע לאורך זמן .

7 השווקים השוריים החזקים בהיסטוריה

שוק שורי מוגדר כשוק שלא ירד מנקודת השיא סך של 20%
מתחיל מנקודת השפל של הירידה האחרונה בשיעור של 20% האחרונה ומסתיים בנקודת השיא שממנה החלה ירידה של 20% לפחות

נראה מפחיד...

"זה הזמן להוריד הילוך, להפחית סיכון ולשבת על יותר מזומן"

להלן קישור לכתבה המקורית

קובי נבון, יו"ר בית ההשקעות אלומות: "להעביר חלק מהכסף לניהול מקצועני אקטיבי ומהיר תגובה, למשל בקרנות הגמישות" ■ "הבורסה של ת"א זה גוף חולה שצריך לקבל בדחיפות שני עירויים – הפחתת הרגולציה והורדת שיעור המס על רווחי הון"

לאחר הראלי שנרשם בחודשים האחרונים בשוקי המניות בעולם, שהחל עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא, ועל רקע חוסר היציבות הגיאו-פוליטית והכלכלית שמאפיינת את העולם בתקופה האחרונה ומגבירה את חששות המשקיעים מפני הבאות, אומר בראיון ל"גלובס" קובי נבון, יו"ר בית ההשקעות אלומות ואחד מוותיקי שוק ההון כי "זה הזמן להוריד הילוך, להפחית סיכון ולשבת על חלק מהרווחים הממומשים במזומן, וגם להעביר חלק מהכסף לניהול מקצועני אקטיבי ומהיר תגובה, למשל בקרנות הגמישות".

מה אתה אומר למי ששואל אותך במה כדאי להשקיע עכשיו בישראל?

"בתקופה האחרונה פונים אלי הרבה מאוד אנשים מכל שדרות העם ושואלים - במה כדאי להם השקיע היום, מאחר והאלטרנטיבות שלהם הולכות ומצטמצמות. נראה שהציבור עוד לא הפנים זה שבתקופה הקרובה סביר להניח שהכסף שלו לא יעשה ביצועים כל כך טובים כבעבר ושהיחס שלו לכסף צריך להשתנות. אנשים שהיו רגילים לתשואות יפות, אפילו באפיקים סולידיים, עדיין מצפים שהתיק שלהם ירשום תשואה שנתית של 5%-6% כפי שהתרגלו בעבר, אבל כיום אלו תשואות שפשוט לא קיימות והדיסקט של האנשים צריך להשתנות".

"אם בוחנים את אלטרנטיבות ההשקעה בארץ רואים הן בנדל"ן והן בשוק ההון שאין כרגע פוטנציאל לתשואות גבוהות כבעבר. למשל על השקעה בנדל"ן בישראל שעד לפני מספר שנים הייתה מאוד כדאית, כיום בכלל לא בטוח שיהיה בה רווח הון, כאשר השר כחלון רואה במשקיעי הנדל"ן כשופכי שמן על מדורת הנדל"ן ומנסה להילחם בהם על ידי העלאת מסים. המשקיעים גם נסוגים מהשוק כשהם מבינים שנכסים טובים שמושכרים במרכז הארץ לא נותנים יותר מתשואה של 2%-3% וזה עוד לפני מס והוצאות תחזוקה על הדירה. אני בתנאים האלה לא הייתי בוחר להשקיע היום בנדל"ן כאפיק השקעה מועדף".

"גם בשוק ההון הישראלי קשה יותר כרגע להשקיע, ונראה שבמרבית האפיקים הסיכון עולה על הסיכוי. אם ניקח את תיק השקעות הסולידי המקובל על מרבית החוסכים בישראל, שמתפלג בין השקעות במניות, כ-20%-30% והשקעות באג"ח, כ-70%-80%, נראה כי האטרקטיביות שלו יורדת. זה היה תיק נכון להשקעה כאשר בשוק האג"ח היה עדיין "בשר", אבל זה לא מה שקורה כרגע באפיקים הסולידיים בישראל, שנותרו כמעט בלי אפשרות לייצר רווחי הון והתשואות עליהן הן נמוכות מאוד בראיה היסטורית, כך שהתשואות הנמוכות באפיק הסולידי לעיתים אפילו לא מגלמות את הסיכון הטמון בהשקעה זו", אומר נבון.

אין אפסייד במניות?

"גם במחירי המניות, שיש מי שיגידו שעדיין נסחרות בארץ במכפילים סבירים, אני לא רואה שיכול להיות בהן אפסייד משמעותי בשנה הקרובה. אני לא רואה עוד גל עליות של 20% במדדים המובילים. גם אם נראה בשוק המניות עלייה יפה של עד 10%, בתיק ההשקעות הסולידי בארץ הנשען מקסימום 30% מנייתי נראה על עלייה זו תשואה שנתית של 3% בתיק, בזמן שבאפיק האג"חי התשואות שואפות לאפס. הדרך הנכונה יותר כרגע לפעול בשוק ההון הישראלי היא להעביר חלק מהכסף מהמכשירים הפאסיביים והסולידיים מדי, למנהלי השקעות מקצוענים שיודעים איך לחפש הזדמנויות מהירות בשוק התנודתי ללא מגבלות מיוחדות, כמו למשל בקרנות הנאמנות הגמישות, שם מנהל השקעות נהנה  מגמישות רבה יותרר בפעילות, מניהול אקטיבי יותר של הנכסים וממהירות תגובה שאינה מאפיינת השקעה באפיקיםם הסולידיים בשוק תוך שהוא מנסה להוכיח את המקצוענות שלו יום יום. לרוב גם התשואות של הקרנות הגמישות בתקופה של חוסר ודאות הן טובות יותר".

אחרי כמעט 100 ימים של חסד, כיצד לדעתך תשפיע על השוק כהונתו של טראמפ?

"כל מה שאמרתי עד כה הוא עוד לפני שדיברנו על "הג'ינג'י" שיושב כיום בבית הלבן. לך תדע מה הוא יעשה. כל שיעול שלו עלול להרעיד את אמות הסיפין. אתה לא יודע איך תשפיע לחיצת היד שלו עם ראש ממשלת סין או מה הוא יגיד על פוטין. יש שם משהו שהוא מאוד מפחיד. הפוטנציאל בשוק לא יציב כרגע. להזכירך, הרי אף אחד לא האמין שטראמפ יזכה וגם מי שחשב כך הכין את עצמו לנפילה בשווקים בעקבות הזכייה. מה שקרה היה הפוך לגמרי - גם טראמפ נבחר וגם בחירתו הציתה ראלי אדיר בשוק המניות. את זה אף אחד לא צפה. ככה נראה עולם לא יציב ולכן כדאי להיזהר לשמור על גמישות בתגובה לאירועים שמשפיעים על השווקים, וזה כולל גם הגדלה של כרית הביטחון באמצעות הגדלת הרכיב המזומן בתיק, אחרי 8 שנים של עליות כמעט רצופות בשוק ההון".

"כדאי עדיין להמתין ולראות מה קורה עם כל התוכניות של טראמפ בתחום הורדת המיסים, הפחתת הרגולציה על הבנקים וחברות הפיננסים, השקעה בתשתיות – כל התוכניות האלה ואפילו אם רק חצי מהן יתגשם, יכולות בהחלט להמשיך ולתמוך בשוק שעדיין נהנה מסביבת ריבית נמוכה שעולה בקצב מתון מאוד ומחוסר באלטרנטיבות השקעה אחרות, אולם כדי שהשוק ימשיך בכיוון צפונה קודם טראמפ צריך לפרוע את השטרות. בינתיים הכישלון שספג כשלא הצליח לבטל את תכנית הבריאות, אובמה-קר, למרות שיש לו רוב בקונגרס, היא לא סימן טוב. אחרי רבעון פנטסטי בשוק המניות האמריקני, זה הזמן להתיישב עם חלק מהכסף על הגדר".

איפה אפשר לחשוב על השקעה פיננסית הולמת כרגע?

"בארה"ב עדיין יש הזדמנויות מעניינות, בעיקר בשוק האג"ח הקונצרני, שם ניתן למצוא אג"ח של חברות שמדורגות A+ , בדומה לדירוג החוב של מדינת ישראל, אשר מציעות למשקיעים בהן תשואות גבוהות יותר משמעותית ונותנות תשואות של כ-3% ויותר, זאת לעומת האג"ח השקליות שלנו שלא נותנות אפילו 1.2%. לכן אנו רואים הרבה גופים מוסדיים בישראל שמעבירים את השקעותיהם לאג"ח הקונצרניות בשוק האמריקני. זוהי השקעה עדיפה, כל עוד מגינים מפני החשיפה הדולרית, שלוקחת חלק מהתשואה. ההגנה הדולרית חשובה למשקיעים הישראלית בשל החשש מהמשך התחזקותו של השקל בשל העודף הקיים בחשבון השוטף במאזן התשלומים של ישראל, ללא הגנה מתאימה על החשיפה הדולרית, התשואה השקלית על השקעה באג"ח אמריקנית תהיה במקרה הטוב דומה תשואת אג"ח בישראל. בשוק המניות והאג"ח הקונצרני בארה"ב תמיד מעניין להסתכל על חברות שיש להן אופק יציב וטוב ותזרים מזומנים נאה. חברות כאלה נראה כעת בתחומי הפיננסים, התשתיות והשיווק האינטרנטי. יש שם לא מעט חברות שעדיין בהחלט נראות מעניינות להשקעה".

מה דעתך על מה שקורה בבורסה הישראלית שלא מצליחה להתאושש ולמשוך אליה חברות ומשקיעים כאחד?

"הבורסה הישראלית זה גוף חולה שצריך לקבל בדחיפות שני עירויים – עירוי אחד הוא הקלה ברגולציה ועירוי שני הוא הפחתת שיעור המס על רווחי הון. כל עוד לא יתקבלו שני העירויים האלו בבורסה הישראלית, לא יקרה בה שום דבר - היא תמשיך להיות לא רלבנטית, אפילו ביחס לנדל"ן, שבו המס הוא 10% בעוד שמס על רווחי הון בבורסה עומד כבר כמה שנים על 25%. היה צריך ששיעורי המס בשני האפיקים יהיו דומים. כמה שינויים קוסמטיים שכן עשו בבורסה, כמו שינוי הרכב המדדים, הם בסך הכל טובים, אבל לא זה מה שישנה את המצב".

מכפיל הרווח החציוני ב SP

מכפיל הרווח החציוני הוא 24.1 כמו ברבעון הראשון ופי 1.5 מהממוצע !!!
בעבר זה לא נגמר טוב...

מה אומר לנו מדד אמון הצרכנים על השוק

ג'ון טמפלטון (ממייסדי ענקית הקרנות פרנקלין טמפךטון) אמר פעם:

"שווקים שוריים נולדים בפסימיות, גדלים על ספקטיזם, מתבגרים באופטימיות ומתים באופוריה".

אחד האינדיקטורים הטובים כדי לתת איה אנחנו נמצאים (מבחינת פסימיות / ספקטיזם וכו') זה מדד אמון הצרכנים שמפרסמת אוניברסיטת מישיגן

בהקשר הזה נתקלתי בגרף מעניין השבוע:

הדרף מציג את מדד ה S&P בכחול (על ציר ה Y השמאלי) מול מדד אמון הצרכנים באדום (על ציר ה Y הימני) משנת 1991.

ראשית, בולט באופן ברור המתאם הברור בין שניהם.

שנית, בלט באופן ברור שרמות של 65 ומטה זו נקודה בה המניות הופכות להיות מאוד מעניינות ומאידך רמות של 100 ומעלה המניות הופכות להיות מאוד מסוכנות.

מישהוא עשה מחקר על המתאם בין מדד אמון הצרכנים של מישיגן לתשואה של שוק המניות שנה אחר כך ונמצא מתאם ברור:

במחקר אחר מ 2010 צורף גרף של ה S&P מול מדדי אמון צרכנים (למטה)

החוקר עשה לשניהם קו מגמה רב שנתי וצירף גרף של הסטיות מקו מגמה זה

גם ע"פ מחקר זה שהולך אחורה עד 1975 נראה על פניו שהרמות היום (שלא מצויות במחקר אבל ניתן להעריך אותם כי הם מעל אלה של 2008) אנחנו בשלב של האופוריה.

וכולם יודעים מה בא אחרי השלב הזה...

המכפיל החציוני 2 הכי גבוה בכל הזמנים

שני רק לבועה שהיתה בשנת 2000

כדי לרדת לרמה המוגדרת יקר (overvalued) על ה S&P לרדת 8.5%

כדי לרדת לערך הממוצע / הוגן עליו לרדת בכ 30%

כדי לרד לרמה של זול עלי לרדת 51%

מצ"ב גרף:

רמות המינוף של קרנות הגידור לשוק המניות

כפי שניתן לראות בגרף המצ"ב זה עוד אינדיקציה למצבו הבועתי של השוק.

אם מסתכלי על רוב הפעמים שקרנות גידור הגיעו לרמת מינוף כזו לשוק, זה נגמר לא טוב

כך היה ב 2000 ו 2007. יש גם יוצאי דופן כמו 2014 ו 2015

(גם) מכפיל ענף התשתיות הוא מהיקרים בהיסטוריה

השוק השלישי הכי יקר בהיסטוריה

מצ"ב גרף של מכפיל ה CAPE

מכפיל ה CAPE הוא מכפיל רווח רגיל (= שווי שוק / רווח) כאשר בשורת הרווח שמים את ממוצע הרווחים של 10 השנים האחרונות.

בפרמטר הזה אנחנו השוק השלישי היקר בהיסטוריה.

הכי יקר היה בשנת 2000

השני הכי יקר היה ב 1929

ואנחנו השלישי

מכפיל המכירות בראי ההיסטוריה

מעולם לא הייתי חסיד של מכפיל המכירות וגם היום  אני לא באמת מבין  את המשמעות וההגיון הכלכלי מאחוריו.

יחד עם זאת מדובר בעוד פרמטר (המצטרף לרבים) שמראה שרמת המחירים ב S&P500 היא מסוכנת ומהגבוהות בהיסטוריה

Rcube US equity model גם מאותת שנדרשת זהירות

את הנ"ל מצאתי בטוויטר של cyrii castelli.

ניסיתי למצוא בדיוק איך בנוי המודל ומה עומד מאחוריו ולא מצאתי.

בכל מקרה תוצאות העבר של המודל די מרשימות והתחזית שלו לעתיד, בדומה למודלים אחרים, פסימית.

התשואה החזויה של ה S&P על פי Hussman ובאפט

אני יתחיל מהשורה התחתונה:
להלן גרף התשואה החזויה על פי hussman של ה S&P

הגרף האדום מבטא את התשואה בפועל 12 שנים קדימה ואילו הקו הכחול מבטא את התחזית (בזמן אמת) לתשואה 12 שנים קדימה.


על פי המודל הזה (ואחרים) התשואה השנתית החזויה ב S&P ב 12 שהנים הקרובות היא איפושהוא בין 1-2 אחוז בלבד...
למעשה מעולם לא קרה מצב שהמודל היה ביחס כזה ולא בא לאחריו תיקון של לפחות 50% !!!



איך הגיעו לגרף הזה:
באפט התבטא בעבר שצריך להיות מתאם בין שווי שוק של החברות בבורסה לבין התוצר.
מצ"ב הגרף המתאר את היחס של שווי שוק המניות הלא פיננסיות לתוצר:

הגרף העליון הוא היפוכו של התחתון כאשר מוסיפם לו את התשואה 12 שנים קדימה באופן מתואם.

נתוני המינוף ארה"ב

מספר ימים ללא תיקון של 20% ב S&P500