גרף מטריד

לא בטוח שיש לזה משמעות (כי כלכלית אין) אבל בכל זאת אני חושב שיש בזה משהוא

מצ"ב גרף של ה S&P מ 1925
מסומנות באדום הנקודות בהם:
א. ה S&P היה בשיא
ב. הוא עלה בשנה האחרונה מעל 25%
ג. הוא עלה בשנתיים האחרונות מעל 47%

הגרף מדבר בעד עצמו...

בועת מניות ?

אני כותה הרבה על זה שהשוק האמריקאי בועה.
אבל מה קורה בכל העולם ?
האם גם הוא בועה ?
אני לא הולך להיכנסלמאמרי עומק בנושא אבל כמו שתראו לא הכל בועה

קודם כל מצ"ב מכפילי CAPE של שווקים שונים
ארה"ב אמנם נראית בועה אבל כמה מדינות ובכללם ישראל לא כל כך נראים כך.

כפי שניתן לראות בגר הזה השווקים הזולים לא יקרים ביחס לשווקים זולים בעבר וכך גם החציוניים

גרינספאן: "יש לנו בועה בשוק המניות, ובועה מסוכנת יותר בשוק האג"ח"

להלן קישור לכתבה המקורית

יו"ר הפד' לשעבר בהתבטאות חריגה הערב בתקשורת האמריקנית,  אך שכח לציין שהוא יצר אותה לראשונה

עמית טל

 | 31/01/2018 

"יש לנו 2 בועות בשווקים. יש לנו בועת בשוקי המניות, ויש לנו בועה חמורה יותר בשוקי האג"ח, וזה עניין גדול". במילים אלו תיאר יו"ר הפד' לשעבר את השווקים בראיון לרשת החדשות בלומברג.

גינספאן הוסיף כי "אנחנו חייבים להתמודד עם הגירעון בתקציב,, אנחנו מתמודדים עם מציאות כלכלית בעייתית לטווח הארוך". שוקי המניות מגיבים בתנודתיות לדברים הדיי בוטים הערב מצד מה שהיה אחראי על חלק לא קטן מהתפתחות בועת הדוט.קום בשנות ה-2000.

ההתבטאות של אלן גרינספאן מגיעה בתקופה מעניינת במיוחד בשוקי האג"ח. קו המגמה של ה"שוק השורי" ב-3 העשורים האחרונים נשבר מוקדם יותר החודש, דבר שהביא משקיעים רבים כמו ביל גרוס וג'פרי גונדלך לטעון כי בועת האשראי מתחילה להתפוצץ.

חשוב לציין כי מי שעמד בתור יו"ר הפד' בתקופה בה התחיל  התהליך הוא לא אחר מאותו אלן גרינספאן שטוען הערב שהכל בועה.

שוק האג"ח האמריקני- פרץ מוקדם יותר החודש קו מגמה ארוך טווח
 

צפייה בתמונה בטוויטר

Amit Tal

מה קרה אחרי שינואר עלה ביותר מ 5%

בינואר היתה עליה מהותית בבורסה האמריקאית של מעל 5%
בפעמים הקודמות שהיו כאלה בד"כ גם המשך השנה היה טוב (למעט 1987)
לא שאני חושב שזה אומר משהוא אבל זה גרף מעניין:

ואם נתונים בטבלה

דוחות גוגל בתמונה אחת

תשואות אפיקים שנים בעשור האחרון

מבט ארוך טווח על ה S&P

על פניו מהגרף עולה שאנחנו בתחילת ראשלי ארוך טווח
בגלל התמחור אני לא בטוח

השווקים היקרים והזולים

מצ"ב טבלה המתארת את ה CAPE של שווקים שונים
שווה לשים לב שארה"ב היא בן היקרות
אבל לא פחות חשוב - ישראל היא בין הזולות !
ישראל נראית אחת מהשווקים היותר אטרקטיביים להשקעה !

אגב, מבחינת תמחור השווקים ארה"ב אמנם יקרה בטירוף (בגרף המצ"ה במונחי CAPE) אבל שאר העולם לא יקר בטירוף:

מתי לצאת מהשוק

אינדיקטור חזר בתזמון השוק הוא שכשאר השוק שובר שיאים ואחוז המניות השובר שיאים יורד (מצ"ב גרף)

על פי קריטריון זה, זה עוד לא הזמן לצאת מהשוק

זמן שיא ללא ירידה של 5%

אתמול הגענו ל 395 ימים בהם השוק לא תממש ב 5% (או יותר) שזה זמן שיא לשוק (לפחות מאז 29)
מצ"ב גרף המתאר זאת.

מה שמעניין הוא שבפעמיים הקודמות שהיינו קרבים זה אותת לא על זה שקרובים לשיא (היו עוד 1-2 שנים של המשך עליות) אבל בדיעבד אלו היו נקודות בהם ממש לא היה נכון להשקיע בשוק לטווח הארוך

מחקר על ה CAPE ותוצאות הבורסה שנה אחרי

התוצאות מדברות בעד עצמם:

חוזק משמעותי בציפייה לרווחי החברות

בגרף המצ"ב ניתן לראות את העצמב של העלייה בתחזית הרווחים של חברות ה s&p מה שמצדיק על פניו את העלייה בהם
מדהים לראות בגרף הקטן שבניגוד לרוב השנים שתחזיות הרווחים מתחילות אופטימיות והולכות ויורדות, ב 2018 זה שונה.

סיבה חזקה וטובה לעצמתם של השווקים

מעולם לא היה רצף עליות של מעל 9 שנים ב S&P

מעולם לא היה רצף עליות של מעל 9 שנים ב s&p
ואנחנו עומדים על 9 שנות עליה

עוד סימנים מפחידים המעידים על בועת המניות

בכתבה המצ"ב נתקלתי בעוש 2 אינדיצקיות מטרידות בנוגע לשוק

ראשית אחוז המזומן אצל לקוחות צ'ארלס שווב

הוא מהנמוכים בעבר ותראו מה קרה פעמים קודמות כשהוא היה שם

ובנוסף אחוז המניות ורמות המינוף בשוק

מדדי אג"ח לפדיון? יש דברים כאלה

להלן קישור לכתבה המקורית

משקיעים רבים מעוניינים בהחזקת אג"ח עד לפדיונן הסופי, אולם הדבר אינו אפשרי דרך מדדי אג"ח האומנם? הכירו את מדדי האג"ח לפדיון, שזכו להצלחה גדולה בארה"ב וכעת הם מגיעים גם לשוק המקומי

22/11/2017, 16:37יניב קוניס, מייסד אינדקס מחקר מדדים

את היתרונות של השקעה באיגרות חוב כל משקיע מכיר - תזרים קבוע וידוע מראש, רמת ודאות גבוהה לתשואה הצפויה בהשקעה וסיכונים די ברורים (ריבית, אשראי) שניתן לכמתם. כל אלו הפכו את איגרות החוב להשקעה הנפוצה ביותר בתיקי ההשקעות בישראל בפרט ובעולם בכלל.

מהפכת המדדים שאנו עדים לה בעשור האחרון, הביאה עימה גם מדדי אג"ח רבים שעוקבים אחר אפיקי איגרות החוב השונים, מאיגרות חוב ממשלתיות ועד לאג"ח קונצרניות בכל רמות הדירוג. אולם, עם כל מגוון היתרונות הגלומים בהשקעה באג"ח דרך מדדים, ובראשם הפיזור הרחב שמתקבל, למדדי האג"ח ה"רגילים" יש חיסרון אחד מובנה - הם אינם יכולים לספק את אותה ודאות בנוגע לתשואה הצפויה שמספקת השקעה באיגרת חוב ספציפית.

למה הכוונה? כאשר משקיעים באג"ח ממשלתית, ניתן לחשב בקלות מה תהיה התשואה שנקבל מהחזקתה עד לפדיון הסופי שלה. מנגד, בהשקעה במדד אג"ח אנו יודעים בכל רגע נתון מהי התשואה הגלומה במדד, אך היא אינה מצביעה בהכרח על התשואה שתתקבל בפועל מהחזקת המדד.

הסיבה לכך היא שסדרות אג"ח במדד אינן מגיעות לפדיון אלא מתעדכנות על בסיס שוטף, וכך התשואה שרואה המשקיע לנגד עיניו שונה בהכרח מהתשואה שיקבל בהחזקה ארוכת טווח של המדד. אפשר להקביל השקעה במדד אג"ח למירוץ שליחים שלעולם לא מגיע לסיומו, בעוד השקעה באג"ח לפדיון מאפשרת לחצות את קו הסיום.

הפתרון - מדדי אג"ח לפדיון

על מנת לענות על הצורך של המשקיעים לשלב את היתרון של הפיזור הרחב הקיים במדדי אג"ח יחד עם היכולת לקבל תשואה צפויה מראש אשר מושגת באמצעות החזקה עד לפדיון, נוצרו בשנים האחרונות בעולם מדדי אג"ח בעלי תקופת פדיון מוגדרת מראש.

הרעיון של יצירת תיקי השקעות שהכילו איגרות חוב המגיעות לפדיון בשנים מסוימות, נוצר עוד בשנת 1985 על-ידי הקרן Benham Target Maturities Trust, אך את הפתרון של עטיפת אג"ח לפדיון במדד הביאו לשוק גוגנהיים ובלאקרוק, שיצרו ב-2011 קרנות סל עם תקופות פדיון מוגדרות.

המונח "BulletShares" הפך להיות מזוהה עם מדדי האג"ח לפדיון ובאמצעותו הפיצה גוגנהיים מדדי אג"ח המחזיקות אג"ח קונצרניות מדורגות בארה"ב בעלות שנת פדיון מסוימת כמו 2018, 2020 וכו'.

כיום מוצעים בקטגוריה זו למעלה מ-40 מוצרים, אשר מנוהלים בהם 13.6 מיליארד דולר - רובם במסגרת קרנות הסל של גוגנהיים והיתר תחת המותג iBonds של בלאקרוק. אמנם מדובר בנתח זעיר יחסית (2.6%) ביחס לקרנות סל על אג"ח בארה"ב, אולם תחום זה צומח בקצב מכובד משנה לשנה.

לעלות שלב אחר שלב בסולם האג"ח

למדדים אלו שימושים רבים, כשהמוכר והפופולרי ביותר הוא סולם אג"ח (Bond Laddering). מונח זה מתייחס לאסטרטגיית השקעה שבה המשקיע מחזיק באג"ח למספר תקופות פדיון שונות - למשל, אג"ח לפדיון בעוד שנה, שנתיים, 3 שנים, 4 שנים ו-5 שנים - ומדי שנה מטפס על שלב חדש בסולם.

כאשר איגרת החוב הקצרה מגיעה לפדיון, הכסף שקיבל המשקיע "מטפס" אל השלב הגבוה ביותר בסולם - האג"ח לפדיון בעוד 5 שנים. כאשר האיגרת הבאה תגיע לפדיון, הוא ישקיע שוב באג"ח חדשה לפדיון בעוד 5 שנים. באופן זה, המשקיע ממצע את הריביות הקיימות בשוק לאורך זמן ונהנה מתשואה גבוהה יותר מהריבית הנוכחית.

כך למעשה סיכון הריבית מתבטל כמעט לגמרי. באותה צורה ניתן לפעול גם באמצעות מדדי אג"ח לפדיון, ובאופן זה נקבל גם פיזור רחב וגם לא נאלץ להתמודד עם הצורך בתחזוקת תיק האג"ח והשקעה מחדש של התקבולים (קופונים וקרן האג"ח).

מדדי האג"ח לפדיון עושים עלייה

בעוד שמדדי האג"ח לפדיון הקיימים בארה"ב עדיפים על-פני החזקה ישירה (סטרייט) של אג"ח לפדיון, יש להם מספר מגבלות שפוגעות במשקיע. קרנות הסל העוקבות אחר מדדים אלו אינן משקיעות את הקופונים בחזרה במדד, אלא מחלקות אותם מידי חודש בחזרה למשקיעים. בנוסף, בסוף שנת הפדיון של איגרות החוב במדד, המוצר מסיים את חייו והכספים שהושקעו מוחזרים למשקיעים, שנדרשים למצוא להם פתרון חלופי.

עבור המשקיע הישראלי המצוי לא מדובר בעסקה משתלמת, כיוון שכל תשלום קופון חודשי כרוך באירוע מס שמקטין את התשואה הכוללת, ובעלויות הנובעות מהשקעה מחודשת של התקבול. גם סיום חיי הקרן אינו חיובי עבורו, מכיוון שהוא נאלץ לרכוש קרן חדשה במקומה, עם כל העמלות הכרוכות בכך.

כדי לייצר פתרון מיטבי, שיאפשר מצד אחד להציע עקיבה אחר סל אג"ח מפוזר עד לפדיונם הסופי ומצד שני ימנע מהמשקיעים את כאב הראש והעלויות הכרוכות בהשקעה מחדש של תקבולי הסל, בנינו באינדקס גרסה ישראלית למדדי האג"ח לפדיון, כך שיתאימו לצרכי המשקיעים המקומיים.מדדים אלו, אשר מורכבים מאיגרות חוב קונצרניות מדורגות בעלות פדיון סופי בשנה מסוימת, פותחו באופן שמצמצם את אירועי המס למשקיע המקומי, כך שבסיום כל תקופה "יתגלגל" המדד לתקופה לפדיון הבאה.

כך לדוגמה, אינדקס לפדיון 2022, שמכיל כ-40 סדרות שנפדות בשנה זו, יגיע לפדיון סופי בסוף דצמבר 2022. בתום שנה זו יהפוך המדד באופן אוטומטי ל"אינדקס לפדיון 2028", כך שהמדד יעקוב אחר איגרות חוב שיגיעו לפדיון ב-2028.

באמצעות השקעה במדד זה יוכלו המשקיעים הישראלים לקבל את הכל בחבילה אחת - גם החזקה באג"ח עד לפדיון, גם פיזור ונזילות של מדד אג"ח, וגם דחיית מס למועד מאוחר יותר.

הכותב הוא מייסד ומנכ"ל אינדקס מחקר ופיתוח מדדים בע"מ, המתמחה במחקר ופיתוח, חישוב ועריכת מדדי ניירות ערך למגוון צרכי השקעה. לכותב יש אינטרס אישי באמור לעיל וכן, יובהר כי חלק מהמדדים המצוינים לעיל מוצעים כמוצר השקעה על ידי לקוחות החברה. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או ייעוץ מס המתחשב בנתונים ובצרכים האישיים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא ואין באמור משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירת ני"ע או מוצר פיננסי כלשהו.

ביטחון הצרכנים בארה"ב בשיא - מה זה אומר

מדד ביטחון הצרכנים consumer confidence בשיא של 17 שנים (כן, מעל השיא של 2007)
להלן גרף של ביטחון הצרכנים בעבר מול ה S&P
הקו המקוקו באדום הוא תחילת מיתון
ניתן לראות בעבר שרמות כאלה בעבר היו אות אזהה למיתון ולירידות שערים (משמעותיות יותר או פחות) בבורסה האמריקאית

ואם נתכם את זה בטבלה מה זה אומר על התושאה העתידית זה יהיה די מדכא...

טירוף במחירי הנדלן בקנדה

בגרף עליית מחירי הנדלן בקנדה
הסכנה ברורה...

דצמבר מעולם לא היה החודש הגרוע של השנה

להלן גרף שמראה כמה פעמים, מאז 1928 החודש היה הגרוע בשנה.
בדצמבר התשואה היא אפס
היות וכל 11 החודשים הקודמים היו חיוביים
זה אומר שהססטיסטיקה אומרת שדצמבר יהיה חיובי

בועת הביטוקאין בבורסה בתל אביב

להלן קישור לכתבה בגלובס

הבהלה לזהב דיגיטלי: מניית משאבי טבע זינקה 650% בחודשיים

השלד הבורסאי של רועי סבג, הנושא הערת "עסק חי", הודיע באחרונה כי יעבור לפעילות של כריית מטבעות דיגיטליים – ותגובת המשקיעים לא איחרה לבוא ■ מחיר הביטקוין עלה היום לשיא של יותר מ-9,700 דולר

הבהלה לזהב מודל 2017: חברת משאבי טבע  

(

778.9

+5.41%

)

 הולדינגס, שהמנכ"ל ובעל השליטה בה הוא רועי סבג, דיווחה בסוף השבוע האחרון לבורסה לני"ע בתל-אביב כי הדירקטוריון שלה החליט לשנות את שם החברה ל"בלוקצ'יין הולדינגס" (Blockchain Holdings). מניית משאבי טבע נהנתה מעלייה של 650% בחודשיים האחרונים, בעקבות החלטתה לשנות את תחום פעילותה מהשקעה במכרות זהב לתחום הלוהט של כרייתמטבעות דיגיטליים.

ההחלטה על שינוי שמה של משאבי טבע לבלוקצ'יין הולדינגס התקבלה בהתאם להודעה קודמת, שעליה דיווחנו ב"גלובס" לפני חודש, ובה ציין הדירקטוריון כי החליט "לבחון אפשרות לשינוי האסטרטגיה העסקית של החברה וכניסה לתחום פעילות חדש - תחום הבלוקצ'יין והמטבעות המוצפנים והמבוזרים - ובכלל זה, כרייה של מטבעות מבוזרים". משאבי טבע הוסיפה באותו דיווח, כי "תחום הפעילות החדש הנבחן על-ידיה הוא תחום חדשני ומתפתח בארץ ובעולם, שטרם הוסדר רגולטורית באופן מלא וממצה".

 מניית משאבי טבע

מחיר הביטקוין יותר מ-9,700 דולר 

המונח בלוקצ'יין מציין את הטכנולוגיה של מסד נתונים מבוזר, שעליה מבוססים המטבעות הדיגיטליים. מטבעות אלה, בהובלת ביטקוין ואת'ר, נהנים בשנה האחרונה מעליות מחיר מדהימות. הביטקוין, שהיום הגיע מחירו לשיא של יותר מ-9,700 דולר, נסחר לפני שנה בדיוק במחיר של כ-730 דולר - ובתוך 12 חודשים השלים עלייה של 1,200%. רק בחודש האחרון זינק ערכו של המטבע הדיגיטלי ביותר מ-60%.

משאבי טבע, שרק לפני כחודשיים נסחרה לפי שווי של כ-15 מיליון שקל, זינקה בעקבות הצטרפותה הצפויה לטרנד הלוהט של המטבעות הדיגיטליים לשווי של יותר מ-100 מיליון שקל. מדובר, צריך להזכיר, בחברה מפסידה ונטולת הכנסות, שלדוחותיה למחצית הראשונה של 2017 הוצמדה הערת "עסק חי" של רואי החשבון.

נכתב שם, כי "להערכת הנהלת החברה, לאור היעדר צפי להכנסות מפעילות עסקית אשר יופקו על-ידי החברה במהלך העסקים הרגיל, יתרות המזומנים המצויות בקופת החברה אינן מספקות לצורך המשך פעילותה השוטפת של החברה בעתיד הנראה לעין. יכולת החברה לפרוע את התחייבויותיה, והמשך פעילותה העסקית, מותנים במימוש תוכניות ההנהלה לגיוס מקורות כספיים. גורמים אלה, יחד עם גורמים נוספים, מעוררים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי".

אלא שכעת נראה כי התמונה משתנה: לפני כשבועיים דיווחה משאבי טבע כי גייסה הון של 1.37 מיליון שקל משישה משקיעים חיצוניים, שאינם קשורים לבעל השליטה, באמצעות הקצאת 1.1 מיליון מניות, בהיקף של כ-15% מהון החברה. מחיר המניה בהנפקה הפרטית היה כ-1.25 שקלים, לעומת מחיר של כ-7.6 שקלים שבו נסחרה הבוקר - כך שמדובר בדיסקאונט של יותר מ-80% לעומת מחיר השוק הנוכחי שאליו נסקה המניה. סבג, בעל המניות העיקרי בחברה, מחזיק כיום בכ-54% מהמניות, והוא הנהנה העיקרי מהעלייה במחירן.

בהמשך לגיוס ההון דיווחה משאבי טבע, כי התקשרה עם בנקי ההשקעות הקנדיים GMP Securities Emerging Market Corp ו-PowerOne Capital Markets Limited, כדי שיאתרו עבורה השקעות בתחום הבלוקצ'יין. הבנקים יהיו זכאים לעמלה מהעסקות ולאופציות לתקופה של חמש שנים. מחיר האופציות נמצא "בתוך הכסף" (מחיר המימוש הוא 3 שקלים).

סבג הוא מהמייסדים ובעלי השליטה בחברת Goldmoney, הנסחרת בבורסת טורונטו שבקנדה, ומחזיקה, בין השאר, בחברה הקנדית ביטגולד (BitGold), הפועלת בתחום שירותי התשלומים וההשקעות בזהב. בתגובה לפניית "גלובס" אמר סבג, כי "הבנקים שהסכימו לעבוד עם משאבי טבע הם בנקי השקעות מובילים בקנדה. זוהי העסקה הראשונה שלהם בישראל, והיא סימן חיובי לאמון מצדם. גייסתי בעבר הון של יותר מ-100 מיליון דולר, וניהלתי יותר מ-50 מיליון דולר בפעילות של מיזוגים ורכישות עם שני הבנקים האלה בשלוש השנים האחרונות באמצעות חברת גולדמאני. אני מקווה ליצור ערך עבור המשקיעים בישראל באופן דומה".

לפני כחודשיים דיווחה סוכנות הידיעות "בלומברג" כי גולדמאני של סבג, שמאז 2014 מציעה ללקוחותיה שירות של החלפת ביטקוין במתכות יקרות, הודיעה באחרונה כי תציע ללקוחותיה שירות של "אחסון קר" למטבעות הדיגיטליים, בטכנולוגיה שנקראת "בלוקים קרים" (cold blocks). במסגרת שירותים אלה, מתבצעת חריטה של מפתחות ההצפנה של מחזיקי המטבעות הדיגיטליים על גבי זהב, ולאחר מכן המפתחות נשמרים בשלוש כספות נפרדות - אצל ספקית הכספות, אצל חברת ביטוח ואצל רואה חשבון.

בשיחה שקיים עם "בלומברג", הימר סבג כי חלק גדול מהחזקות הביטקוין והאת'ר של לקוחות גולדמאני, המסתכמים כיום בכ-2 מיליארד דולר, יעברו אל שירותי האחסון החדשים שהחברה מציעה. בטווח הארוך, לדבריו, הוא מאמין כי טריליוני דולרים יזרמו אל מגזר המטבעות הדיגיטליים ממשקיעים מוסדיים, שכיום אינם יכולים להשקיע בתחום בגלל היעדר רגולציה ובקרה חשבונאית.

"כשהתעשייה הזאת תהיה מוסדרת, מחירי המטבעות הדיגיטליים לא יעלו יותר כפי שהם עולים כיום", אמר סבג ל"בלומברג". "אם רוצים שהתעשייה הזאת תצמח, היא חייבת שיהיו לה סטנדרטים של ראיית חשבון וביטוח. אני נרגש מהאפשרות להזיז את התעשייה בכיוון הנכון".

משאבי טבע התחילה להיסחר בבורסה בתל-אביב ב-2010, לאחר שסבג רכש את השלד הבורסאי של חברת התוכנה סידב תמורת 5.5 מיליון שקל. ב-2011 דיווחה החברה, כי רכשה זכויות בשלושה מכרות זהב בארה"ב ובמרבץ ברזל בקנדה. הנכס העיקרי שלה היה מרבץ הברזל "סוני", ששוויו 7.5 מיליון דולר. החברה דיווחה כי סיכמה את ששת החודשים הראשונים של השנה עם הפסד של 98 אלף דולר, והיה לה תזרים מזומנים שלילי מפעילות שוטפת בסך 189 אלף דולר.

ציור המראה את כל הבועות שצפויות לפקוע

מבוסס על המאמר בקישור הבא

בשנת 2000 היתה לנו את בועת מניות הטכנולוגיה
בשנת 2007 היתה את בועת הנדל"ן בארה"ב
בשנת 2017 בחסות הרבית הנמוכה יש בועה מרובת נכסים !

הבועה השולית לדעתי היא בועת המטבעות הוירטואליים.
ישנם 180 מטבעות מוכרים על ידי ממשלות
ו 1072 !!! מטבעות וירטואליים.

שווי שוק המטבעות הוירטואליים עלה כמעט פי 50 (!!!) ב 4 השנים האחרונות !

ישנם אינדיקציות לבועדת נדלן. בין 2010 ל 2017 (7 שנים):
מחירי הנדלן בקנדה עלו פי 11 !!!
מחירי הדיור בארה"ב עלו ב 70%
מחירי הדירות בשבדיה עלו ב 43%
מחירי הדיור באוסטריה עלו ב 70%

5 מניות ה FANG עלו השנה ב 30%
שאר המניות עלו ב 5.5%
במונחי שווי שוק למכונית נמכרת, טסלה יקרה פי 47 מטויוטה, יותר מפי 100 ב BMW ופי 130 מ GM

כמות ההלוואות לרכבים עלו ב 70% מאז 2010
24% מההלוואות לרכב הם הלוואות סאב פריים (מה מהם יחזרו ?)

חוב החברות עלו ב 54% מאז 2010
והמרווחים בשפל...

כמעט 30% מהנכסים המנייתיים מושקעים בקרנות פאסיביות

או במילים אחרות, כל זה בתמונה אחת:

גרף מעודכן של אחוז המניות בתיק ההשקעות של הציבור

אני לא יכתוב מה זה אומר
זה רק מזכיר לי את הפתגם המפורסם: "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם"

איזו יציבות נהדרת בשווקים. אז למה חתני פרס נובל לכלכלה מודאגים?

עוד כתבה על הבועה המנייתית שלפנינו וסירובה להתפוצץ. אני יודע שזה נשמע כמו תקליט סרוט אבל חשוב להשמיע שוב ושוב.

להלן קישור לכתבה המקורית. ההדגשות בם שלי ולא במקור.

מה מסביר את השאננות של השווקים גם אחרי עליות השערים הממושכות בנות כ-9 השנים? הוויכוח על כיוון השווקים מתעצם: האם העליות יימשכו, כי "הפעם זה שונה", מה עלול בכל זאת לזעזע את השווקים וכיצד ניתן להיערך לתרחיש כזה

19/11/2017, 16:09צבי סטפק

כל מי שעוקב אחרי התנהלות שוקי המניות בעולם, ובמיוחד בארה"ב, יוצא נפעם ומשתאה, אך לא פחות מזה, מבולבל.

משקיעים פרטיים ומוסדיים וקרנות הון ריבוניות של מדינות (נורבגיה, קטאר ועוד) ממשיכים להזרים כספים לשוקי המניות, אם ישירות ואם באמצעות מכשירים פיננסים, ובראשם ה-ETF, וזאת נוכח התשואות החיוורות שמספקים אפיקי ההשקעה האלטרנטיביים.

השווקים עולים ועולים, כמעט ללא תיקונים כלפי מטה, והתנודתיות הגדולה שאפיינה את השנים 2014-2016 במתכונת של V (צניחה במחירי הנפט בדצמבר 2014, צניחה בבורסה הסינית באוגוסט 2015, צניחה בבורסות העולם בינואר 2016, הברקזיט ביוני 2016 וליל בחירתו של טראמפ בנובמבר 2016), התחלפה ברגיעה כמעט מוחלטת בשווקים, שלא לומר - שאננות. אין זה אומר שאין מניות שעולות בחדות או מניות שיורדות בחדות. יש ויש, אבל המדדים המייצגים את הפעילות הכוללת של השווקים, בעיקר בארה"ב, כמו S&P 500, מתאפיינים בסטיית תקן נמוכה מאוד.

השוק היציב ביותר זה 21 שנה

סימני ההיכר לדפוסי ההתנהגות הזו הם רבים. מדד הפחד ירד מאוד ונמצא ברמתו הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים, והיו הרבה ימים ב-2017 שהוא עמד מתחת ל-10, יותר ימים מאשר בעשרות השנים האחרונות יחדיו.

ההתנהגות היומית של שוק המניות היא בתבנית של שינויים מינוריים - התחלה וסיום כמעט באותה נקודה. יש מעט מאוד ימים שבהם השוק משנה כיוון: מעלייה לירידה, או להיפך.

מאז תחילת 2017, לא היה יום מסחר אחד שבו ה-S&P 500 ירד ביותר מ-3%. כלומר, מהלך העליות האחרון היה נטול תיקונים, ולו קלים.

מדובר במהלך העליות הכי ארוך בהיסטוריה של ה-S&P 500 ללא תיקון כלפי מטה של יותר מ-3%: כ-250 ימי מסחר מאז ראשית נובמבר 2016. (השיא הקודם היה בינואר 1996).

מהם ההסברים למעבר החד הזה מעודף תנודתיות לעודף שאננות? לכאורה, היינו צריכים לצפות למצב הפוך מכך, או לפחות להמשך התנודתיות, שכן בחירתו של טראמפ לנשיאות אמורה להוסיף אי-ודאות ולגרום ליתר תנודתיות.

ניתן להציע כמה הסברים, אבל צריך לומר כבר עכשיו שאף אחד מהם לא ממש משכנע עד הסוף. ייתכן שהיעדר התנודתיות קשור ליציבות היחסית בתנאים המאקרו-כלכליים - קצב צמיחה, אינפלציה וריבית - מדיניות מוניטארית יציבה ושקופה וביצועים יציבים של חברות עסקיות.

הסבר אחר הוא שהמשקיעים ברמה האנושית פשוט התרגלו לכך שהדברים מסתדרים. עובדה שבכל פעם שנרשמה תנודתיות חזקה בשווקים כלפי מטה, הגיעה התנודתיות כלפי מעלה. השווקים התאוששו במתכונת V, והדברים הסתדרו. יתרה מזו: פרק הזמן של הצניחה הלך והתקצר מצניחה לצניחה.

זה קרה כמה וכמה פעמים, וככל שזה קרה יותר, כך המשקיעים התרגלו לכך. לכן כל אימת שנרשמת ירידה, ולו קלה במדדי המניות, היא נדמית בעיניהם להזדמנות קנייה, הכסף מגיע למניות, מייצב את מחיריהן ואחר כך מעלה אותן, וכך הלאה.

הסבר נוסף ליציבות בשווקים נעוץ במשקל הגדל והולך של המכונות האלגוריתמיות במסחר על חשבון הרכיב האנושי. אלה מזהות תבניות התנהגות של השווקים ופועלות בהתאם, ובכך מסייעות להתקבעותן של התבניות.

שני ההסברים האלה, האנושי והמחשובי, יש להם מכנה משותף בכך שהם בחזקת נבואה שמגשימה את עצמה, אבל אם הם נכונים, הרי שיש בהם גם סיכון לא מבוטל, שאם בכל זאת, פעם אחת הדברים לא יתנהלו באופן הזה, הרי שגם דפוסי ההתנהגות האנושית וגם דפוסי ההתנהגות הממוחשבת, ישתנו באחת ויגרמו ירידות תלולות בשווקים, דוגמת הירידה החדה שנרשמה באופן מפתיע ב-22.10.1987 בשיעור של 22% ביום אחד, מפולת שעד היום לא ברורה עד הסוף סיבתה (דוחות כספיים גרועים של חברות מובילות הינם אחת הסיבות).

גם חתני פרס נובל מבולבלים

צריך לומר שוב, וביושר, שגם אם ההסברים האלה עושים שכל, אין ודאות שהם נכונים, ואולי בכלל ההתנהגות הזו של השווקים היא לא נורמלית, מכיוון שאנחנו חיים כבר כמה שנים טובות בסביבה לא נורמלית של ריביות נמוכות להפליא, שמשבשות את התנהלות השווקים ואת האופן שבו אנחנו שופטים את השווקים.

הרי איזה כלכלן היה חותם ב-2009 על כך, שלמרות הזרקת הכספים הבלתי נתפשת לשווקים על-ידי הבנקים המרכזיים, לא תגיע אינפלציה מטורפת, והעובדה היא שזה לא קרה. ומי העלה על דעתו שבשנת 2009 יתחיל בשוקי המניות בארה"ב מחזור עליות שיימשך 9 שנים רצופות ללא שנה אחת של הפסדים? והרי השווקים "לימדו" שמחזור עליות לא נמשך יותר מ-5 שנים. אנחנו מצויים, איפוא, בעיצומו של הניסוי הכלכלי הגדול בהסטוריה ומבחינת שוק ההון אנחנו חיים בטריטוריה בלתי נודעת.

לא רק אני לא מבין את דפוס ההתנהגות המאוד מאוד רגוע של השווקים. אני יכול להיתלות באילנות גבוהים.

פרופ' ריצ'רד ת'יילר, זוכה השנה בפרס נובל בכלכלה, מתייחס לסוגיית השאננות בשווקים ואומר כי "אני חרד לשוק המניות. אנו ברגע הכי מסוכן, ולמרות זאת שוק המניות נראה מנומנם...אני מודה שאני לא מבין את זה....נראה ששום דבר לא מצליח להבהיל את השוק".

פרופ' רוברט שילר, אף הוא זוכה פרס נובל לכלכלה (לשנת 2013), מצטרף אל פרופ' תיילר, וגם הוא מתקשה להבין את השאננות בשווקים וקובע שמבחינת הפסיכולוגיה של ההמון, השוק יותר רגוע ממה שהיה ערב משבר 1929, וערב משבר הדוט.קום של שנת 2000, מה שבעיניו מייצג תעלומה. הוא מצביע על כך שסקרים שנערכו בארה"ב, מוכיחים שרוב המשקיעים אכן חושבים ששוק המניות יקר, מה שמעלה מיד את השאלה - אז מדוע השווקים עולים עוד ועוד? האם המשקיעים מוכנים מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם ירידה חדה בשוק המניות, או שהם מודעים אמנם לסיכון, אבל מנסים למצוץ את הלימון עוד קצת?

ומה הלאה? מחלוקת בין חוזי משבר 2008

וכאשר זה המצב, מתלהט הוויכוח בין "אריות השווקים" על כיוון השווקים, ועל מה שצריך לקרות בהם. בנקודה אחת אין כמעט ויכוח: במונחים אבסולוטיים ובפרספקטיבה היסטורית השוק המוביל, השוק האמריקאי, הוא יקר. הוא אמנם לא מייצג בועה, אבל הוא יקר.

הוויכוח מתמקד בשאלה: האם זה נכון גם כאשר מודדים את זה באופן יחסי. יחסי למה? יחסית לאפיקי השקעה אחרים, והאם צורת ההסתכלות והבחינה הזו, היא נכונה.

נוריאל רוביני, מהיחידים שצפו את משבר 2008 (בעיקר את משבר הנדל"ן), וקיבל את הכינוי "ד"ר דום" (אבדון), בדיעה שהכלכלה העולמית היא במצב טוב, והוא מעריך שהעלייה בשוקי המניות תימשך לזמן מה. דווקא משום שהוא כלכלן שחזה את המשבר, השווקים נותנים להערכתו משקל יתר.

והוא אינו היחיד. אליל השווקים, וורן באפט, אומר, שאמנם קשה כיום למצוא הזדמנויות בשווקים, אבל: "התמחור של שוק המניות הוא הגיוני נוכח רמת הריבית הנמוכה".

אבל, מרבית ה"גורואים" הידועים של וול-סטריט מודאגים וחוששים מהסיטואציה הנוכחית בשווקים.

ג'ון האוזמן, שחזה את משבר 2008, הזהיר מפניו, וחזר להמליץ על השקעה במניות אחרי שה-S&P500 ירד ב-40%, טעה לחשוב באמצע הסייקל של המניות כלפי מעלה, שהשוק מיצה את עצמו, והיום הוא מזהיר מפני סייקל מאוד שלילי בשוק המניות בשנים הבאות. הוא אמנם נמנה על חסידי וורן באפט, אבל כיום הוא חולק לחלוטין על דעתו.

האוזמן טוען שההשוואה שעושים בין התמחור של שוק המניות לתמחור של שוק אגרות החוב, היא פשטנית ומסוכנת.

השאלה היא ממה נובעת הריבית הנמוכה: "אם הריבית נמוכה בגלל שקצב הצמיחה הינו נמוך, אין שום הצדקה לפרמיה בתמחור שוקי המניות".

הפרמטר הבדוק בעיניו להערכת תמחור שוק המניות הוא ההכנסות של הפירמות מול הרווח המתואם שלהן. פרמטר זה עומד כיום על 175% (פי 2.75) מן הממוצע ההיסטורי.

מבחינה זו, רק מספר קטן של מניות, לדעתו, נסחרות במחירים סבירים, והמצב כיום הוא יותר גרוע משהיה ערב משבר הדוט.קום. לכן, להערכתו, מדד ה-S&P500 ייאבד מערכו כ-60% ב-10 השנים הבאות.

הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, מוריס אובסטפלד, קובע שהשווקים מתומחרים בשווי גבוה מדי, ולכן תיתכן נסיגה לאחור, ואפילו תמחור מחודש חד ופתאומי אם הריביות יעלו בקצב מהיר ממה שהשווקים מניחים, או שנתוני הצמיחה לא יתמכו במחירי הנכסים.

בנק אוף אמריקה קבע לאחרונה (18.10), כי תיקון בשווקים של יותר מ-10% עלול להתרחש, אולי כבר בקרוב מאוד, ואם לא, אז תוך 4 חודשים. הוא מעריך שהאופטימיות הזהירה של המשקיעים לגבי השווקים שהפכה לאחרונה לשכנוע עמוק שהעליות יימשכו, תחלוף.

הזרז הסביר ביותר שעשוי לגרום לכך הוא זינוק אפשרי בנתוני האינפלציה והשכר, זינוק שייצר חששות מפני הידוק של ממש במדיניות ה"פד".

פרופ' שילר אינו רק חוקר את הפסיכולוגיה של השווקים. הוא גם כלכלן שפיתח מודל להערכת התמחור של השווקים. המודל מכונה בקיצור Cape (Cyclical Adjusted Price Earnings), שהוא מכפיל רווח מותאם מחזורית. הוא מחושב על-ידי חילוק השווי הנוכחי של מדד ה-S&P500 ברווחים הממוצעים של החברות שמניותיהן נסחרות במדד ב-10 השנים האחרונות.

מדד זה עומד כיום על יותר מ-30. הממוצע שלו לאורך כמעט 140 השנים האחרונות היה 17 והוא חצה את רף ה-30 רק פעמיים, פעמיים שהמשקיעים יעדיפו לשכוח.

פעם ראשונה, ב-1929 (33), ואז המדד איבד 80% (במונחים ריאלים), ופעם שנייה ב-4 השנים שקדמו לשנת 2000 כשהגיע ל-44, ואז בהתפוצצות בועת הדוט.קום המניות איבדו 50% משווין הריאלי.

היה זה אלן גרינספן, נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב, שכבר ב-1996 הזהיר מפני מה שהוא הגדיר כ"התרוממות רוח בלתי רציונלית של השווקים". זה לא מנע מהשווקים לעלות ולעלות עוד כמה שנים עד מרץ 2000, ואז הגיע תור הנפילה.

שילר הגדיר מחדש את המונח "שוק דובי" (Bear Market). מקובל להגדיר שוק דובי כשוק שיורד ב-20% או יותר, ונשאר ברמה החדשה תקופה מסוימת. שילר מגדיר שוק דובי כשוק שיורד 20% ויותר במהלך 12 החודשים מאז שהוא הגיע לשיאו.

על בסיס הגדרה זו, שילר איתר 13 מפולות של שוק דובי ב-140 השנים האחרונות, ומצא כי המכפיל הממוצע (Cape) לפני המפולות היה 22 (כיום 32), ואחד מסימני ההיכר של השווקים ערב המפולות היה שסטיית התקן שלהם הייתה נמוכה במיוחד (כיום - כמעט הכי נמוכה). יחד עם זאת, גם שילר מודה שהנתונים האלה לא אומרים שהמפולת היא בהכרח בפתח, וכי אי אפשר להעריך את העיתוי של מעבר לשוק דובי, אם אכן הוא יתרחש.

מוקדי סיכון גיאו-פוליטיים וכלכליים

על רקע כל ההערכות והאזהרות האלה, עולה השאלה, מה יכול לשבש את המהלך הרגוע של השווקים ולגרום לתיקון ו/או לשוק דובי? והתשובה: גורמים גיאופוליטיים ו/או גורמים כלכליים פרופר:

גורמים גיאו-פוליטיים עם משמעות כלכלית כבדה, כמו מלחמה בחצי האי הקוריאני, איראן, פלישה רוסית באירופה לאוקראינה או למדינות הבלטיות.

גורמים כלכליים דוגמת שינויים אגרסיביים (ומפתיעים) במדיניות המוניטארית של בנקים מרכזיים וחשובים בעולם שיחתרו לחזור לנורמליות, בעקבות עלייה באינפלציה, באופן שיפגע בנזילות בשווקים, אי מימוש רפורמת המס של טראמפ, הנהגת מדיניות פרוטקציוניסטית על-ידי ארה"ב ומלחמת סחר, התערבות רגולטורית נגד חברות הענק שמניותיהן הובילו את העליות, צניחה מחודשת במחירי הנפט בעולם, קריסה בתוצאות הכספיות של כמה מהחברות הגדולות בעולם, קריסה של מערכת הבנקאות הסינית, קריסה של בנק גדול, פירוק גוש האירו, ובעיקר - התפתחות של מיתון, שכן משבר גדול בשווקים הוא כמעט תמיד תוצאה של משבר כלכלי, ואחרי כל זה - קיימת גם האפשרות שסתם "ברבור שחור" יגיח מאי שם.

איך אמור המשקיע מן השורה להתמודד עם כל זה?

מי שמקבל את גישתו האופטימית יחסית של באפט, יכול להמשיך ולהחזיק במניות בשיעור דומה לזה שהוא נוהג להחזיק בשנים האחרונות.

ומה עושה מי שבכל זאת חושש? פתוחות בפניו כמה אפשרויות. ראשית, להמשיך במדיניות ההשקעה הקבועה שלו לאורך שנים, אבל בכל זאת, תוך הקטנת סיכון והמתנה לבאות.

לחילופין, לעבור באופן אגרסיבי למזומן. ניתן גם להשקיע גם באגרות חוב ממשלתיות ארוכות כמשקל נגד נכס עם מתאם שלילי למניות. אפשר גם להתבצר באגרות חוב ממשלתיות קצרות. ולבסוף ניתן להשקיע באגרות חוב קונצרניות בדירוגים גבוהים עם מח"מ קצר.

ויש גם פתרונות מחוץ להשקעה הסטנדרטית באופן ישיר בשוק ההון. העיתון היוקרתי Economist מדבר על הנטייה הגוברת של משקיעים לפנות למגוון של השקעות אלטרנטיביות.

הוארד מרקס, מ"אריות" שוקי המניות בארה"ב, טוען כי הדרך היחידה האפשרית להשגת תשואה שנתית של כ-5% ב-10 השנים הבאות עוברת דרך השקעה בנכסים אלטרנטיביים.

הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר מיטב דש קרנות נאמנות בע"מ. אין לראות באמור מתן ייעוץ/שיווק השקעות והאמור אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.

איך יודעים שמגיעים משברים? הפד נותן בהם סימנים

כידוע, אי אפשר לתזמן את השוק, אבל כן ניתן להעריך את התקרבותו של מיתון כלכלי, שהוא הגורם המרכזי למפולת בשווקים, בוודאי ברמת השערים הנוכחית של שוק מניות, שהוא פגיע לאפשרות של מיתון עתידי.

יש לכך שני מדדים - סימני היכר עיקריים: האחד הוא הצורה של עקום התשואה של שוק אגרות החוב של ממשלת ארה"ב, והשני הוא מדד האינדיקטורים המובילים של ה"פד".

יש קשר הדוק בין מציאות קשה ברמה המאקרו-הכלכלית לבין שוק דובי. כך היה בישראל בשנות ה-80 הראשונות (אינפלציה תלת-ספרתית) וכן בשנת 2002 (אינתיפאדה ומיתון עולמי וישראלי), וכך היה בארה"ב בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 (משבר הנפט ואינפלציה דו-ספרתית), ובמשבר 2008 (קריסת המערכת הפיננסית והנדל"נית).

כל השווקים הדוביים, כמעט בלי יוצא מן הכלל, התפתחו כתוצאה מבעיות קשות ברמת המאקרו. ישנם, כאמור, שני אינדיקטורים מרכזיים שהוכיחו עצמם בעבר כחזאי אמת של מיתון מתקרב. הראשון לקוח משוק ההון והינו, כאמור, שיפוע עקום אגרות החוב של ממשלת ארה"ב. סימן ההיכר למיתון הוא מצב שבו התשואה השנתית לפדיון על אגרות חוב לטווח ארוך (10 שנים) נמוכה מהתשואה השנתית לפדיון שנותנת אגרת חוב לטווח קצר מאוד של 3 חודשים. זהו מצב מאוד לא אופייני, שכן הצורה השכיחה והנורמלית של עקום התשואה עולה משמאל לימין, כלומר, התשואה גבוהה יותר ככל שהתקופה ארוכה יותר, כדי לפצות את המשקיעים על סיכוני הריבית לטווח ארוך. עקום תשואה הפוך שיורד משמאל לימין הוא בחזקת תמרור אזהרה.

הבעיה עם האינדיקטור הזה היא, שגם אם הוא מזהה מיתון מתקרב, יכול לעבור זמן לא מבוטל עד שהמיתון אכן יגיע. למשל, הפעם האחרונה שעקום התשואה התהפך, ברבעון השני של 2006, הוא אולי חזה את המיתון של סוף 2007 ושנת 2008 והמשכה, אבל זה לא מנע משוק המניות מלעלות יותר מ-15% לפני הצניחה.

כיום יש בעיה מיוחדת עם האינדיקטור הזה, כי אנחנו חיים בסביבה מוניטארית מאוד לא נורמלית, עם ריבית נמוכה מאוד. אם ה"פד" יכריז "מחר" שהוא מפסיק להעלות את הריבית, כי האינפלציה לא מגיעה ליעד, העקום עשוי בהחלט להתהפך, אבל לא יהיה בכך בשום פנים משום אינדיקציה הכרחית למיתון קרב.

לכן, במצב הדברים המיוחד כפי שהוא כיום, האינדיקטור השני הוא הרבה יותר אמין - מדד האינדיקטורים המובילים של ה"פד", שמבוסס לא על שוק ההון לבדו, אלא על 10 נתונים משקיים שוטפים וכאלה שצופים פני עתיד. רכיבי המדד כוללים את מספר התביעות לדמי אבטלה, הזמנות חדשות ממפעלים, אישורי בנייה ועוד, וגם אינדיקציות הלקוחות משוק ההון: מחירי מניות (S&P 500), וההפרש בין תשואת האג"ח ל-10 שנים לבין ריבית ה"פד" (בדומה לאינדיקטור הראשון).

הגרף המצורף מצביע על הקשר ההדוק בין מדד האינדיקטורים המובילים לבין שיעור הצמיחה לאורך זמן. יצוין כי כרגע המדד מצוי בעלייה מתמשכת ולא ניכרים בו סימני חולשה.

בגלל הקשר הזה בין מדד האינדיקטורים המובילים לבין שיעור הצמיחה ויכולתו העקבית לזהות מיתון מתקרב, ובגלל הקשר שבין מיתון לבין התפתחות שוק דובי, יש חשיבות גדולה לעקוב אחר מדד האינדיקטורים המובילים, תמיד, ובמיוחד כאשר שערי המניות מצויים ברמה גבוהה ופגיעה.

הזומבים : עוד סיבה למה לא להשקיע באירופה

מי שמכיר אותי יודע שלא השקעתי לאחרונה באירופה.

הסיבה העיקרית לזה היא שאני לא רואה שהכלכלכה שלה הולכת למקומות טובים.

הסיבה העיקרית לזה היא הדמוגרפיה שמהווה משקולות גדולה על סיכוייה להתאושש.

הסיבה השניה היא תרבותית.

וכאן הסיבה השלישית במאמר מצויין בפורסם בגלובס.

להלן קישור למאמר המקורי. ההדגשות הם שלי.

מתקפת הזומבים

בעוד אירופה מחדשת את צמיחתה, מאות חברות מקרטעות בעלות חובות כרוניים נשמרות בחיים בזכות הזרמות כספים מבנקים, שוברות את המחירים שדורשות יריבותיהן הבריאות ומעכבות את ההתאוששות של היבשת כולה

19/11/2017, 16:33וול סטריט ג'ורנל

יצרנית וקמעונאית הבגדים האיטלקית סטפנל (Stefanel) התפרסמה בזכות מעילי הסריג והסוודרים שלה.

אבל כלכלנים, משקיעים ובנקאים רבים מכירים את סטפנל כדבר שונה לחלוטין: חברת זומבי. סטפנל דיווחה על הפסד שנתי בתשע מעשר השנים האחרונות, ופרסה מחדש את חובותיה הבנקאיים לפחות שש פעמים, כולל כמה תקופות של מחילת חובות חלקית שבהן היא שילמה ריבית בלבד על החובות.

בעקבות מלחמת העולם השנייה נהנתה סטפנל מתקופה של גאות והרחיבה את פעילותה, אך לאחר מכן ספגה החברה - ומפעליה המקרטעים - מהלומה עזה מצדה של ענקית האופנה המהירה הספרדית זארה, והמיתון שפקד את איטליה ב-2008 הנחית עליה מהלומה נוספת.

סטפנל עדיין קיימת, אך בקושי רב, בדומה למאות חברות אחרות - בייחוד באירופה הדרומית - שסובלות מחוסר רווחיות ומנטל חובות כרוני, ומצליחות לשרוד בזכות הזרמות כספים טריות מבנקים ובעלי מניות.

אוסף של מתים חיים

כלכלנים ונגידי בנקים מרכזיים טוענים שחברות זומבי שוברות את המחירים שדורשות יריבותיהן הבריאות, יוצרות חסמים מלאכותיים לכניסה לשוק, ומונעות את טיהור השוק מחברות חלשות ומהלוואות רעות - תהליך שמתרחש בדרך כלל כשהכלכלה מתאוששת מהאטה.

כעת, כשכלכלת אירופה מחדשת את צמיחתה, עלולות חברות זומבי אלה ובעיות החוב שלהן להפוך לנטל על יבשת שלמה.

"הזומביפיקציה של המגזר התאגידי והבנקים מהווה סיכון לרמת החיים העתידית", אמר קלאס קנוט, חבר במועצת המנהלים של הבנק המרכזי האירופי (ECB) ונגיד הבנק המרכזי של הולנד.

הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS), השוכן בבאזל ומתפקד כבנק מרכזי של בנקים מרכזיים, מגדיר חברת זומבי ככל חברה בת עשר שנים לפחות, שמנייתה נסחרת בבורסה, ושהוצאות הריבית שלה עולות על רווחיה לפני ריבית ומסים. ארגונים אחרים משתמשים בקריטריונים שונים.

כ-10% מהחברות בשש מדינות בגוש האירו - כולל צרפת, איטליה וספרד - הן חברות זומבי על פי הגדרת הבנק המרכזי. שיעור זה משקף עלייה חדה לעומת 5.5% שנרשמו ב-2007.

באיטליה ובספרד, שיעור חברות הזומבי שולש מאז 2007, על פי הערכה שפרסם בינואר ה-OECD. חברות הזומבי האיטלקיות העסיקו כ-10% מסך העובדים במדינה, וזללו קרוב ל-20% מסך ההון שהושקע ב-2013, השנה האחרונה שעבורה קיימים נתונים זמינים.

במובנים מסוימים, חברות זומבי הן תופעת לוואי אקראית של התקופה שבה סיפק ה-ECB כסף קל במסגרת צעדי ההמרצה האגרסיביים שלו, שכללו ריבית שלילית, במטרה לתמוך בהלוואות ובצמיחה. צעדים אלה עוררו ביקורת חריפה בכמה ממדינות גוש האירו העשירות יותר, מכיוון שהם אפשרו לבנקים לשמור בקלות רבה יותר על חייהם של תאגידים כושלים.

כמו כן הוזרם לתאגידים כושלים הון בנקאי - כולל קרוב ל-10 מיליארד אירו (11.65 מיליארד דולר) באיטליה ובספרד בשנים 2008-2013 - שניתן היה להזרימו למקומות אחרים, לדברי ה-OECD. הקצאת הון שגויה זו בשתי מדינות אלה "גבוהה יותר כיום מאשר בכל נקודת זמן לפני המשבר", כפי שאמר בחודש יוני בנואה קארה, חבר במועצת המנהלים של ה-ECB.

בסוף אוקטובר אמר ה-ECB כי יאריך את תוכנית רכישת האג"ח רחבת ההיקף שלו עד ספטמבר 2018, וקרוב לוודאי שידחה את המועד שבו יבצע העלאת ריבית כלשהי עד 2019 לפחות.

קבוצה קטנה של בנקאים - וביניהם ינס וידמן, נשיא הבנק המרכזי של גרמניה - מתנגדת להחלטה זו.

בנאום שנשא בספטמבר, ציטט וידמן ממצאי מחקר אקדמי שהסיק כי תוכנית רכישת האג"ח שהשיק ה-ECB ב-2012 תרמה לייצוב הבנקים באירופה הדרומית, וגם להרחבת ההלוואות, אך במקביל גם הגדילה את מספר ההלוואות שהעניקו אותם הבנקים לחברות חלשות. לתוכנית לא הייתה השפעה חיובית על התעסוקה וההשקעות, לדברי המחקר.

מתקנים החלטות עבר

"כמה מחברות הזומבי האלה מקבלות מימון בריבית של 2% מכיוון שהבנקים מבזבזים כעת כסף נוסף בניסיון לתקן החלטות הלוואה שגויות שקיבלו בעבר", אמר בסיל קרצס, יועץ לתעשיית המשלוחים הימיים בניו יורק. תעשיית המשלוחים הימיים נפגעה קשות מהיצע היתר של אוניות שמומנו באשראי זול.

כלכלנים טוענים שחברות זומבי נושאות בחלק מהאשמה לדעיכת הפריון באירופה בשנים האחרונות. ייצור המלט באיטליה הגיע לשיא של 47 מיליון טון ב-2007, ומאז צלל בכ-60%. אך נכון לסוף 2016 עדיין היו באיטליה 24 יצרניות מלט, לעומת 29 ב-2007, לדברי איגוד המלט האיטלקי, המייצג את חברות המלט.

רבות מחברות המלט האיטלקיות מצליחות לשרוד הודות ל"סימום פיננסי", לדברי פרנצסקו קלטגירונה, מנכ"ל Cementir Holding, אחת מיצרניות המלט הגדולות באיטליה.

חברת המשלוחים הימיים הגרמנית Norddeutsche Vermoegen Holding ספגה הפסדים בסך 1.1 מיליארד דולר בשנים 2010-2015. חובותיה גדלו פי ארבעה ליותר מ-2 מיליארד דולר - כמעט פי תשעה מהכנסותיה - בשנים 2007-2010. החברה לא פרסמה את תוצאות 2016.

ב-2016 זכתה החברה למחילת חובות בהיקף של חצי מיליארד אירו מ-HSH Nordbank, בנק גרמני שעד לאחרונה היה המלווה הגדול ביותר לתעשיית המשלוחים הימיים.

על פי דוחותיה הכספיים של חברת המשלוחים, היא רשמה רווח הודות ל"מחילת חובות מצד הבנק". מי שצפוי להיפגע הוא תושבי מדינות-המחוז הגרמניות המבורג ושלזוויג-הולשטיין, המחזיקים בכ-90% מ-HSH Nordbank. זה יהיה "מר מאוד עבור משלמי המסים המקומיים", לדברי מיכאל קרוזה, מחוקק מטעם האופוזיציה בפרלמנט של מדינת-המחוז המבורג.

בסוף 2016 הסתכמו סך ההלוואות הרעות שהעניקו חמשת המלווים הגדולים ביותר לתעשיית המשלוחים הימיים ב-26 מיליארד דולר, לדברי מודי'ס. סכום זה שווה ל-37% מסך ההלוואות שהעניקו אותם חמישה בנקים למגזר המשלוחים הימיים, לעומת 28% ב-2015. מודי'ס אמרה כי הבנקים צריכים להפריש סכומים גבוהים יותר כנגד הפסדי הלוואה פוטנציאליים, וכמעט שאין בנק שחולק על קביעה זו.

המשבר הפיננסי פגע קשות בסחר העולמי ובחברות המשלוחים הימיים, שחלק מהן לא הצליחו לפרוע את הלוואותיהן. אך מעט מאוד חברות משלוחים ימיים גרמניות פשטו את הרגל, לדברי מקס יוהנס, מנהל איגוד בעלי האוניות הגרמני.

זהו סימן נוסף לכך שהבנקים מוכנים לשמור בחיים חברות חלשות. בנוסף, כלי ההשקעה הידוע כקרן Kommanditgesellschaft, הנמצא בשימוש נפוץ לביצוע השקעות בנכסי משלוחים ימיים גרמניים, מאפשר לאוניות ספציפיות לפשוט את הרגל בלי לגרום לקריסת חברת המשלוחים הימיים כולה.

במאי אמר ה-ECB כי יערוך בדיקות במשרדיהם של בנקים שהעניקו הלוואות לחברות משלוחים ימיים, כדי לוודא שבנקים אלה מטפלים כיאות בהלוואות רעות למגזר זה.

כמה בנקים אמרו כי הפרשותיהם בגין הלוואות רעות משקפות באופן מהותי את הערכתם בנוגע למידת התאוששותה העתידית של תעשיית המשלוחים הימיים, ואת פרק הזמן שלו יהיו זקוקים לווים במצוקה כדי להתאושש.

הבעיות הקשות של איטליה

כלכלת איטליה שוקעת ונחלצת ממיתון כבר עשר שנים. כ-15% מההלוואות ומהאשראי שמעניקים בנקים איטלקיים נחשבים להלוואות רעות, ופירושו של דבר הוא שהלווה מפגר ב-90 יום לפחות בתשלומים. בגוש האירו רק כ-6% מההלוואות מסווגות כהלוואות רעות, לדברי ECB.

בארה"ב הגיעו ההלוואות הרעות לשיא של 5% מסך ההלוואות במהלך המשבר הפיננסי, ומאז הן התכווצו לפחות מ-2%, לדברי הבנק העולמי.

נכון לסוף 2016, ביצעו בנקים איטלקיים הפרשות של 50% מסך 407 מיליארד האירו שהעניקו בהלוואות שהפכו לרעות, לדברי הבנק המרכזי של איטליה. פירושו של דבר הוא שבנקים יספגו הפסדים נוספים בהיקף של מיליארדי אירו אם הם ימכרו את ההלוואות האלה. בנקים רבים מעדיפים להמשיך ולהחזיק בהלוואות הרעות, ולקוות לטוב.

חלק מהבנקים באיטליה החלו להתמודד עם הבעיה, ואחת הדרכים שלהם היא להכריז על תוכניות למכירת הלוואות רעות בהיקף של מיליוני דולרים בתוך שלוש שנים. אנליסטים במורגן סטנלי מעריכים כי הבנקים האיטלקיים יזדקקו לעשר שנים כדי להגיע לממוצע האירופי של הלוואות רעות.

בנקים פרסו מחדש את חובותיה של סטפנל אפילו כשבעיותיה הפיננסיות של יצרנית הבגדים החמירו. הבנקים המשיכו לגבות ריבית, וחלק מההלוואות נפרעו, אך משמעות החלטותיהם שלא למחוק את החוב ממאזניהם היא שיש להם פחות כסף להלוות לחברות בריאות.

נושיה של סטפנל כוללים את בנקה מונטה דה פאשי די סיינה, שסך ההלוואות הרעות שהעניק התקרב ל-58 מיליארד דולר ב-2016. במועד מוקדם יותר השנה השתלטה ממשלת איטליה על הבנק.

לאחרונה הופעלה בחברה תוכנית הבראה, שבמסגרתה בנקים דרשו שג'וזפה סטפנל, בנו של מייסד החברה ובעל המניות הגדול בה, יוותר על השליטה בחברה ויפרוש מתפקיד המנכ"ל.

תוכנית ההבראה מספקת שביב של תקווה לתושבי פונטה די פיאבה, העיר הקטנה בצפון-מזרח איטליה, שבה שוכנת סטפנל. "כל תושבי פונטה סבלו - החל בתחנות הדלק והמוסכים, וכלה בבארים, במסעדות ובחנויות", אמרה אנדראה מליסני, בעלת בית קפה שעבדה בשנות התשעים כמנהלת כוח האדם של סטפנל. "עמוד השדרה של החיים הכלכליים והחברתיים של הקהילה הזאת התכווץ לצל זעיר על עצמו".

המאמצים לשנות את חוקי חדלות הפירעון האירופים ואת בתי הדין לפשיטות רגל עשויים בסופו של דבר לבער את חברות הזומבי, להאיץ את יישוב ההלוואות הרעות של הבנקים, ולוודא שהכסף ישמש למטרות טובות יותר, לדברי אנליסטים. למרות המאמצים לכונן באירופה הליך פשיטת רגל בסגנון צ'פטר 11 האמריקאי, אירופה עדיין מפגרת אחרי ארה"ב במונחי היעילות של הליכי הארגון מחדש התאגידי ובהליכי חדלות הפירעון.

כלכלנים מזהירים כי חלק מהמאמצים שננקטו לאחרונה לעידוד פריסת חובות במטרה לקדם את הבראתן של חברות אירופיות כושלות, עלולים במקום זאת להחריף עוד יותר את בעיית ריבוי חברות הזומבי.

מה קורה בפורטוגל?

בפורטוגל הושקה ב-2012 תוכנית ממשלתית במסגרת תוכנית חירום רחבה יותר, במטרה לסייע לחברות בעלות חובות כבדים לגבש הסכמים עם הנושים, להימנע מחדלות פירעון ולשחרר כסף להשקעות ולצמיחה. אך למעשה עלולה תוכנית המרצה זו להרתיע בנקים מסגירת האשראי לחברות מקרטעות, לדברי אנטוניו סמגאיו, פרופסור לחשבונאות בבית הספר לכלכלה ולמנהל עסקים ISEG-Lisbon. הסיבה: התוכנית מאפשרת לבנקים לבצע מספר קטן יותר של הפחתות מכיוון שחוב שאינו נמחל אינו נחשב לחוב רע מהבחינה החשבונאית.

Lisgrafica Impressao e Artes Graficas, אחת מחברות ההדפסה הגדולות בפורטוגל, הצטרפה לתוכנית בתחילת 2013. הבנקים מחלו על 65% מחובותיה, והסכימו לדחות את מועדי הפירעונות של החובות הנותרים. זה סייע לחברה להמשיך ולהעסיק את מרבית עובדיה. אך כעת מתקשה החברה לעמוד בתשלומי פירעון חובותיה. הכנסותיה נפגעו עקב הירידה במספר לקוחות העיתונים וכתבי העת. ההפסדים הולכים ותופחים, ואשתקד פיטרה החברה 9% מסך עובדיה. לאחרונה היא ביקשה להצטרף שנית לתוכנית הסיוע לחברות במצוקה.