להלן קובץ WORD שנשלח לקולגות שלי ב 20.7.2014
בנוגע לסימני בועה בקנדה
https://drive.google.com/file/d/0B2OrEDBi0gWzMGsxTmh4N3gxc28/edit?usp=sharing
האתר מיועד לשימוש אישי של כותבו ולא לשמש כייעוץ או המלצה או כל דבר דומה לאף אחד. כל המפיק לקחים מתכני אתר זה עושה זאת על אחריותו הבלעדית !!!
יו"ר רשות ני"ע מזהיר מרמות המחירים הגבוהות בבורסהיו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, הביע היום חשש מפני היפוך מגמה בשווקים וירידות שערים, והתריע כי "עליית ריבית תהיה מאוד כואבת לכולנו"ליטל איסטמטי1/7/14
"סביבת הריבית, המחירים הגבוהים והתשואות הנמוכות מייצגים סיכון גדול למשקיעים, ומעלים חשש שאנחנו בתקופה של האטה כלכלית - וכי שוק דובי ממשמש ובא". כך התריע היום (ג') יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, בוועידת "פסגת ת"א 100" של פסגות וכלכליסט.
"החשש הוא שעליית ריבית, שתבוא במוקדם או במאוחר, תביא להפסדים גבוהים לכלל המשקיעים הפרטיים והמוסדיים, והיא תהיה מאוד כואבת לכולנו", הסביר. בנאומו ביקש האוזר להזהיר את ציבור המשקיעים מפני ההשלכות של המחירים הגבוהים בשווקים. "החיבור של המחירים הגבוהים בשוק המניות ובשוק האג"ח אינו בשורה טובה לשוק, והוא מחייב זהירות בהשקעות שלנו. ירידות שערים עלולות לגרום לחוסכים הפסדים משמעותיים, הסיכון יגדל וחברות תצטרכנה להתמודד עם קשיים שיתעוררו בגיוס הון. אלה ישפיעו לרעה גם על המשק הכלכלי ויוכלו לגרום להאטה כלכלית נוספת". לגישתו, מגמת השוק השורי בתקופה האחרונה נובעת, בין היתר, מכך ש"מספר הסדרי החוב פחת, שערי הבורסה בשיאם, מדד הפחד נמוך מאי-פעם ואמון הציבור במגמת עלייה". את חששו מפני היפוך מגמה בשווקים וירידות שערים הצדיק באמצעות אינדיקציות משוק המניות: "מכפיל הרווח של מדד ת"א 25 משקף סיכון דומה לתקופה של טרום המשברים ב-2008 וב-2000. נראה שבהשוואה לשנתיים האחרונות, הסיכונים בשוק ההון גדולים". אלא שיו"ר הרשות מוטרד, כאמור, לא פחות מהסיכונים בשוק האג"ח, שאותם הגדיר כגדולים, ומגל הנפקות אג"ח שאינן מגובות בביטחונות: "חלק מההנפקות שבוצעו באחרונה היו ללא ביטחונות, בתשואה של כ-5%, שהיא ככל הנראה נמוכה ביחס לסיכון. הנפקות של אג"ח בדירוג נמוך, אם בכלל, עם התניות פיננסיות חלשות ותשואות נמוכות, מעלות את השאלה האם הן מייצגות את הסיכון הראוי. בדומה למניות, היקף הנכסים בידי גופים מוסדיים, שמחפשים השקעות, מגדיל את התיאבון לסיכון בסביבת ריבית נמוכה, ומגביר את החשש שמחירי האג"ח בישראל גבוהים מדי". "אין ארוחות חינם" לבסוף התייחס יו"ר הרשות גם לסיכון הגבוה למשקיעים, הנובע מסביבת הריביות הנמוכה, שמגבירה התיאבון לסיכון של אלו המחפשים תשואה. "מטרידה אותי התופעה של גופים, שמנצלים את התיאבון לסיכון שמייצרת סביבת הריבית הנמוכה, כדי להציע לציבור השקעות עם תשואות קבועות", אמר כשברקע פרשת קרן אור, שהבטיחה למשקיעיה תשואה שנתית דו-ספרתית, אך בפברואר האחרון התברר כי חלק לא מבוטל מכספי הציבור שגייסה ירדו לכאורה לטמיון. האוזר חזר והזהיר את הציבור, כי "אין ארוחות חינם", והצהיר כי הרשות תגביר את האכיפה על גופים כאלה. |
זה ייגמר בבכיהגאות בשוק האג"ח מסנוורת את המשקיעים, אבל המפלה בוא תבואאלי ציפורי20/6/14
אם יש משהו שכלכלנים נוטים לפספס זה הדינמיקה בין כלכלה הריאלית לשוקי ההון; את ההשפעה המשמעותית של ההתפתחויות בשוקי המניות, ובמיוחד האג"ח, על הכלכלה הריאלית ועל הנתק שמתפתח לעתים בין ביצועים כלכליים פושרים ונתוני צמיחה מתונים לגאות חסרת התקדים בשוקי המניות ואיגרות החוב.
זה לא סוד גדול שאנחנו באחד העידנים הארוכים ביותר של הכסף הזול, שבו תאגידים ואנשים פרטיים משלמים ריביות אפסיות על הלוואות. זה גם לא סוד שהבנקים המרכזיים (במיוחד הפד וה-ECB) מיישמים זה זמן רב מדיניות ממריצה מאוד שמטרתה לדרבן את הכלכלה. הבנק המרכזי האירופי אף הפך את ריבית הפיקדונות שלו לשלילית. ועוד סוד גלוי: הבנקים המרכזיים רוצים שהבנקים המסחריים ושוקי האשראי החוץ-הבנקאיים ילוו יותר, שהחברות ייקחו הלוואות זולות, ידחפו את ההשקעות ויצמצמו את האבטלה. זה עובד: חברות רבות מגלות מחדש את הכסף הזול, את המינוף, ומנפיקות איגרות חוב קונצרניות בריביות נמוכות, שלא לומר מגוחכות, שאינן מפצות על הסיכון. בארה"ב ובאירופה הבנקים המרכזיים לא מתכוונים לסגת מהמדיניות הזאת כל כך מהר, אף שהיא מעוותת את מחירי הנכסים: במניות, באג"ח וכמובן בנדל"ן. עם ריביות כל כך נמוכות, המשקיעים קונים מניות, אג"ח ונדל"ן, והם ימשיכו לעשות זאת "כי אין אלטרנטיבות", גם אם מחירי הנכסים משייטים בשיא וחלקם נראים בועתיים לחלוטין. כל אלה הם הסודות הגלויים, אבל דבר אחד הוא בכל זאת תעלומה: מתי תסתיים החגיגה ואיך היא תסתיים, כי ככל שהפער בין הכלכלה הריאלית למה שקור ה בשוקי המניות, האג"ח והנדל"ן יתרחב, כך המכה שתבוא, והיא הרי תמיד באה בסוף, תהיה כואבת במיוחד. כדי להבין מה קורה עכשיו בשווקים, החלטנו להתמקד בשוק האג"ח הישראלי. ככלל, הנטייה בתקשורת הכלכלית היא להתעניין במה שקורה בשוקי המניות, אבל הברומטר החשוב יותר להבנת הדינמיקה בין הכלכלה הריאלית לשוקי ההון הוא כמובן שוקי האג"ח. בשלב הראשון "נפציץ" אתכם במבול של נתונים, ואחר כך נראה איך הם משקפים את הפער בין המצב הכלכלי הפושר לגאות בשוקי המניות והאג"ח. קרנות נאמנות הן מכשיר השקעה פופולרי, הן בקרב אנשים פרטיים והן בקרב תאגידים. רוב ההשקעות של הקרנות הללו מתמקדות באג"ח לסוגיו. בסוף 2009 עמד שווי נכסיהן על כ-133 מיליארד שקל. בסוף 2010 הוא הגיע ל-157 מיליארד שקל, בסוף 2011 ירד לכ-142 מיליארד שקל, בסוף 2012 המריא לכ-170 מיליארד שקל ובסוף 2013 הוסיף לנסוק לכ-231 מיליארד שקל. היום הנכסים עומדים על כ-260 מיליארד שקל. חלק מהצמיחה ה"משוגעת" הזאת היא לא צמיחה נטו, אלא ברוטו, שנובעת מעליית שוקי נכסי הקרנות, אבל גם מכניסה מאסיבית של כספים חדשים, שרובם זורמים לשוק האג"ח. במאי, למשל, גויסו לקרנות אג"ח כ-5.3 מיליארד שקל ומתחילת יוני גויסו עוד קרוב ל-2 מיליארד שקל, ובסך הכול כ-23 מיליארד שקל מתחילת השנה. הזרימה היא פשוטה מאוד אבל גם מסוכנת מאוד. הקרנות חייבות לקנות אג"ח כי זה המנדט שלהן בפועל. יש ביקושים לאג"ח, וכשיש ביקושים המחירים עולים. כשהמחירים עולים, הקרנות מציגות ביצועים טובים ותשואות גבוהות. כשיש ביצועים ותשואות מצוינות, מערכות הייעוץ מדרגות את הקרנות גבוה. דירוג גבוה מושך עוד ועוד קליינטים. וזה אפילו די פשוט לגייס עוד ועוד קליינטים. הציבור שיושב על פק"מ רואה שהכסף שלו בפועל לא מקבל כלום, ממש כלום, בגלל הריביות האפסיות; הוא רואה שהחברים שלו עושים קופה יפה מאוד באפיקים סולידיים לאורך שנים; הוא גם רואה את הקמפיינים של בתי ההשקעות שמשווקים באגרסיביות קרנות אג"ח עם תשואות גבוהות באופן היסטורי. ואז הוא אומר לעצמו, בצדק: גם אני רוצה להצטרף לחגיגה. אז הוא מצטרף לחגיגה - לא ישירות כמובן, כי איגרת חוב זה כמו סינית עבורו. הוא קונה קרנות נאמנות וחוזר חלילה, והנה הגענו ל-260 מיליארד שקל שיושבים בקרנות הנאמנות ורובם מנותבים לאג"ח. וזו גם הסיבה שב-2013 הייתה ירידה של כ-15 מיליארד שקל בפיקדונות של משקי בית בבנקים. תשאלו, אם הכתובת על הקיר, למה אף אחד לא מזהיר או מנסה לעצור את החגיגה? אז ככה: יש שמזהירים, למשל צבי סטפק, אבל קולו נבלע בדינמיקה ובמומנטום של השווקים. כן, יש דבר כזה מומנטום, ולרוב הפעילים בשוקי ההון אין אינטרס של ממש לעצור אותו. בתי ההשקעות מרוויחים דמי ניהול, הבנקים מרוויחים מעמלות ניירות ערך, הבורסה מרוויחה מעליית המחזורים והלקוחות ממשיכים להרוויח. אז כמה הם מרוויחים: הם מרוויחים די יפה לאורך 6 השנים האחרונות, כפי שרואים בטבלה המצורפת. בתוך שש שנים עלה מדד התל-בונד בכ-50%, פלוס מינוס, והמגמה הזאת המשיכה גם השנה. גם מדד איגרות החוב הממשלתיות השקליות המריא בכ-40% ויותר באופן מצטבר, והחגיגה נמצאת השנה בעיצומה. הצד השני של כל הסיפור הזה הוא החברות שמתנפלות על הכסף הזול, אלה ש"מספקות" את איגרות החוב לקרנות הנאמנות. מתחילת 2014 גייס הסקטור העסקי כ-13.2 מיליארד שקל, קרוב למחצית מהסכום, ע"י חברות נדל"ן. סכום נוסף של כ-12 מיליארד שקל גויס באמצעות אג"ח למוסדיים, רובם ע"י דלק תמר (6.9 מיליארד שקל) ובי-קומיוניקיישנס של שאול אלוביץ' (2.8 מיליארד שקל). שימו לב למספרים: בתוך חמישה חודשים גויסו בשוק האג"ח כ-25.2 מיליארד שקל, לעומת כ-36.7 מיליארד שקל ב-2013 כולה. טוב, אז השוק חם, חם מאוד, עד כדי כך שאורחים מחו"ל באים להכות בברזל: חברות אמריקאיות כמו אקסטל וברוקלנד, שגייסו כמיליארד שקל וכ-120 מיליון שקל בהתאמה, גילו את שוק האג"ח הישראלי. הגיוסים הללו טבעיים: הם מתבצעים בריביות נמוכות מאוד, ולעתים במרווחים מאוד-מאוד מצומצמים מהאג"ח הממשלתיות. כך נהוג למדוד את הסיכונים של אג"ח קונצרניות: אם הריביות שלהן קרובות לאג"ח ממשלתי, שנחשבות הכי בטוחות, זה סוג של תמרור אזהרה, מאחר שהריביות שמשלמות החברות על ההלוואות לא ממש משקפות את הסיכונים, והסיכונים, כפי שכולנו יודעים, גם נוטים להתממש (קשיים בהחזר חוב, פשיטות רגל, תספורות וכדומה). נעבור לפנסיה שלנו: מי שטרח ועלעל בדוחות השנתיים של קרנות הפנסיה הבחין ודאי בתשואות החלומיות שהניבו כל מכשירי החיסכון ארוך הטווח בשנים האחרונות. מקופות גמל, דרך ביטוחי המנהלים ועד קרנות הפנסיה - כולם השיגו תשואות די יפות, שפחות או יותר דומות לתשואות הממוצעות במדדי איגרות החוב, הן הממשלתיות והן הקונצרניות. זה לא מפליא: לפי דוח שהופק באגף שוק ההון באוצר בנובמבר אשתקד, ההשקעות (נכון לרביע הראשון של 2013) בתיק הפנסיה הכבד שלנו מתפלגות כך: כ-30% באג"ח ממשלתיות, כ-22% באג"ח קונצרניות, כ-14% במניות, כ-13% בנכסים אחרים (מזומנים, קרנות השקעה, נדל"ן וכדומה) וכ-21% בנכסים הנסחרים בחו"ל (היציאה החוצה לחו"ל היא סיפור גדול בפני עצמו אבל נניח לו כרגע). כלומר, אם מחצית מתיק הפנסיה יושב על איגרות חוב מסוגים שונים, התוצאה בהתאם, והיא, לשמחת כולנו, ממש יפה. אבל מי שחושב שזה ימשיך באותו קצב לנצח, משלה את עצמו. למה כולם בשוק האג"ח משלים את עצמם? ובכן, לאיגרת חוב שנסחרת בשווקים יש תקרה, בניגוד למניות. כלומר, יש הלוואה שלוקח תאגיד מסוים מהציבור (דרך הגופים המוסדיים) ולהלוואה הזאת יש תנאים שקופים - ריביות, תקופת ההלוואה ומועד הפירעון הסופי. לאורך כל חייה, ההלוואה הזאת (במקרה של הנפקת ההלוואה) נסחרת בבורסה בהנחה שכל השחקנים יודעים כמה היא שווה בסופו של דבר (קרן פלוס ריבית פלוס הצמדה, אם יש כזו). בסוף התהליך, ההלוואה הזאת לא יכולה להיות שווה יותר מכפי שהייתה לפני תנאיה, אבל היא בהחלט יכולה להיות שווה פחות אם התאגיד נקלע לקשיים ולא מסוגל לפרוע אותה. אז מחיר ההלוואה שלו (האג"ח שנסחר בבורסה) צונח ומשקף תשואות אסטרונומיות. ראינו זאת היטב בשורה של הסדרי חוב בשנים האחרונות. להלוואה, אם כן, יש איזשהו שווי נוכחי תיאורטי שמשקף את הריבית וההצמדה שהיא צברה. השווי הזה נקרא "פארי" (הערך המתואם של האג"ח), והוא אמור לשקף את שווי האג"ח האמיתי. כאמור, אם האיגרת נסחרת בפחות משווייה המתואם, כנראה השחקנים בשוק חוששים שההלוואה לא תיפרע במלואה. אבל אם שווי האיגרת בבורסה הרבה יותר גבוה מהשווי המתואם שלה, מה ההסבר לכך? אה, זה אומר שיש פה עיוות במחירים וככל שהפערים גדולים יותר, העיוות הזה משקף מצב בועתי. צירפנו נתונים על 10 איגרות חוב - 6 מהשורה הראשונה של התאגידים הישראליים (למשל בנק לאומי וקבוצת דלק), 2 מחברות קטנות יחסית כמו ישרס ורפק ו-2 ממשלתיות. כולן, ללא יוצא מהכלל, נסחרות מעל השווי התיאורטי שלהן, בפערים משמעותיים הנעים בין 11% ל-24%. הפערים הללו עוד עשויים להתרחב (שוב, אין אלטרנטיבות והכסף ימשיך לזרום), אבל הם מגלמים פוטנציאל להפסדי הון די כבדים במקרה שהמגמה תתהפך. בקיצור: יש בועה בשוק האג"ח, היא עשויה-עלולה להמשיך להתנפח, וככל שהיא תתנפח יותר, הפיצוץ יהיה כואב יותר, כלומר נראה הפסדי הון כבדים שעלולים להגיע אף לעשרות אחוזים. נאמר זאת באופן ברור יותר לכל המשקיעים: מי שקונה היום אג"ח ששווייה 20% מעל לפארי קונה למעשה את ה"זכות" להפסיד קרוב ל-20%. בהנחה שהוא יחזיק את האיגרת עד לפדיון, הוא יפסיד בוודאות (גם בגילום הריביות שיקבל בדרך). נכון שהוא יכול למכור באמצע הדרך את האיגרת ברווח, בתנאי שהיא לא תיפול, אבל לבסוף מישהו יחזיק את האיגרת עד סופה בשווייה המנופח - כמו במשחק פירמידה. מתי כל זה יקרה? הנבואה הרי ניתנה לשוטים, אבל יש כמה תרחישים: העלאת ריבית היא כמובן התרחיש הטבעי להיפוך מגמה, אבל הוא נראה רחוק כרגע. תרחיש אחר הוא הרעה במצב הגיאו-פוליטי שעלולה להסיט את הכסף שרודף אחרי תשואה בכל מחיר מקרנות האג"ח, ותרחיש שלישי הוא שגם ההצפה בכסף זול לא תאושש את הכלכלה הריאלית, יתפתח פה סוג של מיתון שייאלץ את הציבור למשוך חסכונות כמו קרנות נאמנות ואז התנועה תהיה הפוכה: החוצה מקרנות האג"ח, החוצה מהאג"ח ונפילה במחירים. דבר אחד בטוח: לא ממש חשוב מה יהיה התרחיש שיגרום לכך; מה שחשוב הוא שזה יקרה, כי ההיסטוריה בשוקי ההון חוזרת על עצמה, גם אם בעוצמות שונות, וכבר ראינו ב-2008 באיזו קלות השווקים זורעים חורבן ופאניקה בעולם. הטבע האנושי מביא אותנו תמיד לאופוריה, חמדנות, אופטימיות ללא גבולות והתעלמות מוחלטת מהסיכונים בתקופות של גאות, ולייאוש, פחד ודיכאון בתקופות של שפל. זו הפסיכולוגיה של השווקים והיא לא תשתנה. אל תחפשו בה היגיון, כי היה כבר מי שאמר: אם אתם רוצים להשקיע, אל תהיו הגיוניים. ואם אתם רוצים להיות הגיוניים, אל תשקיעו. המסר החשוב של סלקום לא, זו לא ההכרזה של חברת הסלולר הגדולה בישראל על כניסתה לתחום הטלוויזיה (יופי של פרסומת חינם היא קיבלה למוצר שעדיין לא עובד ואפילו לא משווק אלא רק נמצא בתכנון); לא, זו לא בשורת התחרות בשוק הטלוויזיה, אלא דווקא בשורת התחרות על תנאי עובדים. תוכנית הפרישה מרצון שגובשה בחברה - הכוללת פנסיית גישור לאנשים מעל גיל 58 עד גיל הפנסיה (67) ופיצוי לפורשים האחרים בדמות משכורת שנתית על כל שנת ותק מעבר לפיצויים הרגילים - נראית כמו לקוחה מחברה ממשלתית או מוסד ממשלתי אחר או מחברה פרטית עם עבר ממשלתי שיש לה ועד עובדים חזק. אז לא, ממש לא. סלקום היא חברה פרטית צעירה יחסית, 20 שנה, שבימים כתיקונם לא הייתה מפרסמת כלל תוכנית פרישה מרצון אלא עושה מה שלכאורה מצפים מחברה עסקית: לפטר מהיום להיום כדי "להתייעל" בלי הבטחות לפנסיות גישור ובלי שקל אחד מעבר לפיצויים הנקובים בחוק. אז הנה, יש פה תקדים אדיר, והוא נולד לאוויר העולם אך ורק בזכות ועד העובדים בחברה. התקדים הזה גם ממחיש עד כמה הקמפיין מבית מדרשו של הביביתון הכלכלי, שמתבסס על הפניית הזעם והשנאה לקבוצת עובדים מצומצמת שמרוויחה הון תועפות ומתנהגת בכוחניות - הוא קמפיין שקרי ונבזי. הוא מוכר לציבור השכירים את האשליה שמצבו הכלכלי לא טוב כי קבוצת עובדים מסוימת זכתה להטבות מפליגות. לקמפיין השנאה הזה אין שום תמיכה עובדתית והוא מתבסס רק על ניסיון מכוער לשסות עובדים בעובדים ולהרחיק את האש מהממשלה או מהמעסיקים (אנו מצטערים על ההכללות, כי יש גם מעסיקים הוגנים). למרבה הצער, קמפיינים של שנאה הם שיטה בישראל: פעם זה נגד החרדים, פעם נגד אנשי הקבע, פעם נגד הוועדים החזקים. קצת מספרים במקום תחושות: בישראל יש כ-3.25 מיליון שכירים. בקושי 1%-2% מהם הם עובדים שמשכורותיהם התנפחו מעבר לכל היגיון (בין אם זה בנמלים ובין אם זה בבנקים או בחברות ממשלתיות אחרות), ורק קרוב ל-20% מהם מאוגדים. המחשבה שרק בגלל כמה עשרות אלפי עובדים מפונקים כל השאר מרוויחים פרוטות היא מחשבה פשוט מטומטמת. שכר חציוני של 5,831 ברוטו בחודש (על פי נתוני הביטוח הלאומי, נכון ל-2011, הנחשבים לנתונים המהימנים ביותר) לא נוצר בגלל קבוצה קטנה, כוחנית, מושחתת ומפונקת ככל שתהיה. הוא נוצר משורה של גורמים, שרובם תלויים בממשלה, כמו המדיניות התעשייתית שלה ויצירת תשתית לתעשיות שימשכו את השכר מעלה; השכר הזה נוצר מתרבות חזירית, שנותנת לגיטימציה להעסקת עובדים בשכר נמוך, מתרבות של לשלם כמה שפחות לעובדים (אבל תמיד להגיד שהם "שותפים לדרך" ו"אין כמו ההון האנושי"), מתרבות של "מקסום ערך" בכל מחיר, גם במחיר זריקת עובדים מבוגרים, ומתרבות של צפצוף מתמשך על חוקי העבודה. הרפורמה הכי טובה לריפוי חוליי שוק העבודה היא עבודה מאורגנת, וטוב שיש כיום תחרות גם על ייצוג עובדים מצד גורמים המנסים להפקיע את המונופול מידי ההסתדרות. קשקושי הסרק על רפורמות בשוק העבודה רק נועדו לרסק את העבודה המאורגנת ולעורר שנאה בין עובדים לעובדים. המסר של סלקום השבוע הוא חשוב מאין כמוהו: רק עבודה מאורגנת יכולה לרסן את הכוח של המעסיקים, ולרסן גם את ניסיון הממשלה לזרוע פה שנאה כדי להרחיק מעצמה את האש. |
"הריבית הנמוכה מתחילה להדאיג, נוצרת בועה באג"ח"בפאנל שעסק בשאלת השפעתה של הריבית האפסית על שוקי ההון אמר גילעד אלטשולר כי הוא מודאג מהסיטואציה שמתפתחת באג"ח הקונצרניות *סמי בבקוב: "התועלת בריבית נמוכה עולה על הנזק"נדב נוימן2/6/14
העולם ב-2008 חווה משבר עמוק ביותר ומפחיד, ואפשר להגיד שהבנקים יצאו בניסוי מוניטרי שלא ראינו מעולם. היום אנחנו רואים ניצנים של יציאה מאותו משבר. הריבית הנמוכה תרמה לצמיחה חיובית והגדילה קצת את ההשקעות והביאה את השווקים למצב בו הם נמצאים ביום. העולם לא חושש ממשבר דומה", את הדברים הללו אמר היום, סמי בבקוב, מנכ"ל הראל פיננסים, במושב "מחיר הריבית הנמוכה: האם יש בועה בשווקים", שנערך בוועידת שוק ההון השנתית של "גלובס", בשיתוף BDO זיו האפט.במושב, אותו הנחו עורך שוק ההון, שי שלו, וכתבת בתי ההשקעות ליטל איסטמטי, נטלו חלק מלבד בבקוב גם פרופ' דני צידון, המשנה למנכ"ל בנק לאומי; גילעד אלטשולר, מנכ"ל משותף בית השקעות אלטשולר שחם; ניל קורני, מנכ"ל סיטי ישראל; אמיר ברמלי, יו"ר קבוצת רוביקון; ושאול בן שימול, שותף בקבוצת הייעוץ BDO זיו האפט.
המשתתפים נשאלו האם הנזק של הריבית הנמוכה גדול מהתועלת, ובבקוב השיב כי לדעתו "התועלת גדולה יותר. הריבית תעלה לאט בעולם, וקשה להצביע על תאריך מדויק שבו זה יקרה. הריבית הוציאה את העולם ממשבר מדויק, אי אפשר אבל עדיין לדעת מה התוצאות של זה". "הדבר המדאיג בסביבת הריבית הנמוכה, זה מהי אסטרטגיית היציאה", אמר ניל קורני, "ואת זה עוד לא יודעים, זה טרם עמד למבחן. מה שעוד מדאיג בסביבת ריבית נמוכה זה התווספות של זה לדיפלציה, ואז השאלה היא מה הריבית הריאלית. יפן למשל לא הצליחה להתמודד עם זה. אם לא הייתה לברננקי והבנק המרכזי האירופאי אחריות, היינו במצב הרבה יותר גרוע היום". גם גילעד אלטשולר הביע דאגה מסוימת מגובה הריבית: "לגבי ישראל אני חושב שתחום הריבית הנמוכה מתחיל להיות מדאיג, כי מתחילה להיווצר בועה - באג"ח קונצרניות למשל. ריבית נמוכה זה דבר טוב מאוד בעיקרון, אבל במשכנתאות הריבית הנמוכה גרמה לכך שהן הרקיעו שחקים. הנזק יכול היות היום גבוה מהתועלת. ביפן הייתה הרבה שנים ריבית נמוכה ולא הייתה צמיחה כך שזה לא עוזר לצמיחה. צריך לחשוב על מכשירים אחרים שיעזרו לכל הציבור. היום בארץ זה לא תורם יותר מדי". ברמלי: "דווקא אין בועה לדעתי היום. אנחנו מייחסים יותר מדי חשיבות לעניין הורדה או העלאה של ריבית. זה כמעט משחק קוסמטי. זה לא מאפשר צמיחה לשווקים. העניין האמיתי הוא בהיצע וביקוש - בין אם בנדל"ן ובין אם בשוק ההון". צידון: "מה שלמדנו מהמשבר זה קודם כל שיש קשר הדוק בין הנכסים לבין מה שקראנו לו השוק הריאלי. אין ספק שהריבית היא לא כלי מספיק לניהול המערכת המוניטרית. זה לא עובד בשום מקום בעולם. שאול בן שימול, שותף ב-BDO זיו האפט, נעל את סבב השאלות בנושא, וציין כי "ככל שהזמן עבר הבנו שישראל נפגעה פחות מהמשבר ממדינות מפותחות אחרות לכן הייתה הצדקה מלחדול בשימוש בכלי המוניטרי כי הצמיחה הייתה כאן סבירה. לא נכון להעלות היום את הריבית בזמן שיש נסיגה בתוצר, הכלי המוניטרי נשחק וצריך לעבוד לכלים הפיסקאליים. הכלי הפיסקאלי שאנחנו ממליצים עליו זה האצת ההשקעה בתשתיות זה נכון גם ברמה הלאומית. יש פרויקטים של כבישים, ובעיקר המעבר של צה"ל דרומה נותן הרבה להשקעה בתשתיות". "יש כשל בזיהוי סיכונים באג"ח" בהמשך הפאנל התבקשו המשתתפים להתייחס להשפעה של הריבית הנמוכה על שוקי ההון והגיוסים באג"ח ובמניות. "אני חושב שבגיוסי האג"ח היום יש ריצה אחרי תשואה", אמר אלטשולר. "אני מאחל לכולם שהכל יהיה נהדר ולא יהיו הסדרי חוב, אבל אנחנו יודעים שלפעמים יש גל עולה ולפעמים גל יורד. יש כשל בלזהות סיכונים באיגרות חוב וחבל שזה כך. חלק מהבעיה היא שהכסף המקומי במניות למד לצאת החוצה לעולם ובערך שליש נשאר בארץ. בעניין החוב - הרוב נשאר בישראל וזה יוצר לחץ ענק על גופי השקעות בישראל ויוצר עיוותים. צריך לצאת החוצה בדיוק כמו באקוויטי. אין סיבה שחוסך הישראלי לא יחזיק שני שלישים מהחסכונות שלו בעולם, בדיוק כמו במניות. המשקיע הישראלי נמצא רק פה וזה יוצר לחץ מאוד חזק על החלק הסחיר בישראל". צידון: "בסך הכל השוק הסחיר בישראל, בחמש-שבע שנים האחרונות, משתפר כל הזמן והוא שוק טוב. אנשים יודעים לקנות אשראי סחיר בצורה מסודרת ונכונה ועושים עבודה טובה. תשוו את אחוז הדיפולט בישראל למדינות אירופה - תראו שאנחנו באותם מקומות. בסך הכל העבודה היא נכונה, אבל בטוח יש עדיין טעויות וכישלונות. אי אפשר לתת חוב בלי שיהיו הסדרי חוב. בנוסף, יש פה ריכוזיות יתר, אנחנו חוסכים הרבה ולא מפזרים מספיק. אנחנו לא משערכים את הסיכון נכון. צריך באמת להוציא יותר החוצה". קורני: "סביבת ריבית נמוכה מאוד עוזרת לחברות לבנות את עצמן מחדש. אנחנו רואים גם בעולם ששוקי הקרדיט מתנהלים בצורה חיובית ואין ממש חשש ממה שעלול לקרות. בשוק הקונצרני הישראלי יש מעט משקיעים זרים. כשהריבית תעלה גם האג"ח הקונצרניות יסבלו מזה". אלטשולר: "בקשר למניות - שכל אחד ייראה מה מתאים לו, להגדיל או להקטין חשיפה. צריך באופן בסיסי להיות עם אותו הרכב פחות או יותר, לאורך זמן, בלי שינויים כל הזמן 'בהתאם לתקופה'. השינויים האלה הם מתכון ודאי להפסדים. בתחילת 2009 אף אחד לא אמר לציבור 'בואו למניות'. הציבור, הטיימינג שהוא נכנס בו למניות היה גרוע לאורך שנים. אז מי שנכנס היום אני מקווה שיהיה לו מספיק אוויר לנשימה כשיגיעו הרעשים, והם יגיעו. צרות תמיד יש. אני מקווה שהמשקיעים לא יברחו ישר כשקורה משהו". "מס על הדור הצעיר" בהמשך התייחסו המשתתפים להשפעת הריבית על שוק הדיור, וצידון אמר כי הוא "מוטרד מאוד ממחירי הדיור ולא מוטרד בכלל לא מהמשכנתאות. מחירי הדיור העולים הם פשוט מס על הדור הצעיר שמצטרף לשוק העבודה והם תשלום העברה גם קדימה וגם אחורה. זה לא נכון, זה מאוד מקשה על חיי בני אדם והבעיה הכי גדולה שזה קרה סתם מתוך הזנחה. הקשר לריבית קיים אבל הוא קטן. יש את מרכיב המחסור בדירות, כי זה מונופול ממשלתי שעובד רע מאוד. התוצאה היא שהמחירים גבוהים מדי. צריך לפתור את זה מהר, וזה לא קשור למשכנתאות - הן רק כלי מייצב זמני, לא פתרון. הפתרון בינתיים לא קורה, לצערי. זו בעיה מהותית לכלכלה ולדור הצעיר, זו לא בעיה של הבנקים". בן שימול חלק על דבריו: "הממשלה מבצעת היום מספר צעדים בשוק הדיור. יש תכנונים, בניגוד למה שצידון אמר. האפקט המצטבר יתרום בסוף לירידה אפשרית של מחירי הדירות. מישור ראשון שבו פועלים הוא הסכמי הגג עם הרשויות המקומיות בהיקף מצטבר של עשרות אלפי יחידות דיור. מישור נוסף הוא שכירות לטווח ארוך. גם נושא הודל"ים אמור להאיץ את עניין ההיצע וישפיע על הסביבה. לגבי מע"מ 0% אני מודע לביקורת ומאמין שבטווח הקצר אותם רוכשים שישבו על הגדר יתנפלו על הדירות ונראה עליית מחירים, אבל בטווח הארוך זה יתאזן". |
סטפק: חשבתם שאג"ח ממשלת ישראל סולידיות? זהו שלאיו"ר מיטב-דש: "הסיכון בהשקעה באג"ח של ישראל הוא גדול ומוחשי. תשננו את הכלל: כאשר ניתן להעריך שמשהו עומד לקרות, פחות חשוב להעריך מתי הוא יקרה. ובמקרה כזה מסתפקים בתשואות נמוכות יותר וממתינים בסבלנות להזדמנויות אחרות"יוסי ניסן16/3/14
צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב-דש, שובר בסקירה חדשה מוסכמות של שנים בכל הנוגע להשקעות, וטוען כי אג"ח ממשלתיות הן כבר לא אפיק השקעה סולידי והסיכון בהשקעה בהן הוא גדול ומוחשי.
כיצד מתמודדים עם הסיכון הזה? "תשננו את הכלל: כאשר ניתן להעריך שמשהו עומד לקרות, פחות חשוב להעריך מתי הוא יקרה. ובמקרה כזה לא מפתחים תיאבון גדול מדי. מסתפקים בתשואות נמוכות יותר שבטווחים קצרים יותר, וממתינים באיפוק ובסבלנות להזדמנויות שעוד יבואו", מסביר סטפק. סטפק כותב, כי "האג"ח של ממשלת ישראל נחשבו מאז ומתמיד לעוגן בהשקעות של ציבור החוסכים והמשקיעים בישראל, הן באמצעות השקעה ישירה בהן, והן באמצעות קרנות נאמנות, קופות גמל וכיו"ב. זהו מרכיב שנחשב כל השנים לסולידי מאוד. אלא שהשינויים הדרמטיים שחלו במשק העולמי ובשווקים הפיננסיים בכלל, ובהזרמת כספים לשווקים ומדיניות של ריבית אפסית בפרט, טרפו את הקלפים ומשנים כמה מוסכמות יסוד". לדברי סטפק, "מי שרוכש כיום אג"ח של ממשלת ישראל שצמודות למדד לטווח זמן (פרעון) של עד 5 שנים יודע בוודאות שהוא הולך להפסיד כסף - הוא לא יקבל אינפלציה פלוס 2%-3% כפי שהיה הרבה שנים, אלא אינפלציה מינוס 0.5%, וגם אינפלציה מינוס 1% ויותר לשנה. מה סולידי כאן? שום דבר פרט להפסד. ההפסד הוא סולידי בגובה מסוים וידוע מראש", הוא טוען. עוד הוא מוסיף: "מי שרוכש אג"ח צמודות מדד ליותר מ-5 שנים יקבל את האינפלציה, וגם יותר אם ישקיע לטווחים ארוכים לפדיון של 15 שנים (פחות מ-1% מעבר לאינפלציה), אבל אז הוא חשוף לסיכון של ירידה בשערי אגרות החוב האלה שעלולה להתברר ככואבת מאוד". יו"ר מיטב-דש כותב, כי "'בועה' היא מילה ללא משמעות, והשאלה הנכונה היא האם המחירים כיום הם יקרים. וכאן התשובה ברורה מאוד. כן! המחירים יקרים, יקרים מאוד". הוא מציין כי כיום ריבית בנק ישראל עומדת על 0.75% אבל התשואה לפדיון של אג"ח ממשלת ישראל ל-10 שנים עומדת כיום על 3.4%. כיום אג"ח ממשלת ארה"ב נסחרת בתשואה שנתית לפדיון של כ-2.8%. כלומר, פער התשואות הצטמצם מאוד והגיע ל-0.6% לשנה, וזה עלול להתברר "כטריגר לשינוי כיוון, ובעוצמה", לדבריו. סטפק מסביר את הסיבות שהביאו את אגרות החוב של ממשלת ישראל לרמת שערים כזו: ראשית, הן נהנות מנזילות גבוהה מאוד במערכת; שנית, תמונת הגרעון התקציבי שנראתה קשה אך לפני שנה התהפכה באופן דרמטי לטובה; שלישית, הפחתת הריבית ע"י בנק ישראל מ-1.75% לפני כשנה ל-0.75% כיום, ואף עם ציפיות להפחתה נוספת כפי שמגולם בתשואות המק"מ. "אם אגרות החוב של ממשלת ארה"ב ימשיכו לרדת, הן יגררו אחריהן את אג"ח ממשלת ישראל, שיגררו אחריהן את אגרות החוב הבנקאיות שמצידן יפילו את אגרות החוב תל בונד 20, 40, 60, שיפגעו באגרות החוב שמחוץ למדדי התל בונד", סטפק מעריך, ומסייג שהתרחיש הזה לא יתקיים אם קצב ההתאוששות של הכלכלה האמריקאית יאכזב, או שיתקיים משבר גיאופוליטי חריף שידחוף משקיעים לעגון במי המבטחים של אגרות החוב של ממשלת ארה"ב". |
משתלם להקשיב לגורו: קרן הסל שמשקיעה במניות מנצחותקרן הסל GURU מצליחה בזכות השקעתה במניות הגדולות המוחזקות על ידי קרנות גידור מובחרותסרגיי וסצ'ונוק15/1/14
בשנת 2013 רשמו שוקי המניות מהלך עליות משמעותי, והדבר שבר באחרונה את הפסימיות הגורפת של המשקיע מן הציבור. בשנה החולפת חווינו, לראשונה מאז המשבר העולמי, היפוך מגמה בזרימת כספי הציבור, שנטשו את אפיקי איגרות החוב וזרמו לקרנות מנייתיות. במקרה שמגמה זו תצבור תאוצה, ניתן יהיה לראות המשכיות לראלי עוצמתי של השנים האחרונות.
מאידך, בזמן ששוקי המניות שוברים שיאים, מתבקשת גם זהירות בבחינת ההשקעות, וגוברת חשיבות של מומחיות בזיהוי מניות מנצחות; זאת בשונה מהשנים שבהן הגישה הייתה ללכת למדדים כלליים, בלי לתת דגש על בחירת מניות בודדות.
אולם למשקיע הפשוט לא תמיד מתאפשרת גישה לקרנות גידור מצליחות שעוקבות את המדדים, כיוון שלעתים אלו סגורות למשקיעים חדשים, השקעה בהן מתאפשרת מרף גבוה של סכום המינימום, לעתים מיליוני דולרים רבים, ובנוסף הן גובות דמי ניהול גבוהים.
תשואה של 40% בשנה החולפת
את המגבלות האמורות ניתן לפתור באמצעות קרן סל Global X Guru Index ETF(סימול: GURU). הקרן סוקרת את פרסומי קרנות הגידור על החזקותיהן, שאותן הן חייבות לדווח בשוטף לרשות לניירות ערך אמריקאית (SEC), ומשקיעה במניות שנמנות עם החזקותיהן הגדולות של קרנות הגידור המובחרות. החזקות קרן GURU מתחלפות על בסיס רבעוני, בהתאם לדיווחי קרנות הגידור, ואילו רשימת הקרנות עוברת סינון על מנת להסיר קרנות בעלות תחלופה גבוהה מדי וביצועים חלשים.
התוצאה מדברת בעד עצמה. בשנת 2013 הציגה קרן GURU תשואה נאה של כ-40% - ביצועי יתר ניכרים לעומת מדד S&P 500 הרחב ומרבית מדדי המניות הגלובליים. נדגיש, כי תעשיית קרנות הגידור רשמה בשנה החולפת ביצועי חסר מול מדד המניות הכללי, עם תשואות חד-ספרתיות ברוב המקרים. מדד HFRI Fund Weighted Composite Index הציג תשואה של כ-9% בלבד ב-2013, ועל רקע זה ביצועי קרן GURU נראים מרשימים עוד יותר.
קרן הסל GURU הצעירה יחסית, אשר הושקה ביוני 2012, הציגה מאז תשואה נאה של כמעט 70% - כמעט פי שניים מביצועי מדד S&P 500 באותה התקופה, וצברה נכסים בסך של כ-400 מיליון דולר. דמי ניהול הקרן עומדים על כ-0.75% שנתית - נמוך משמעותית מדמי ניהול של קרן גידור ממוצעת, העומדים על 2% שנתית, בנוסף לכ-20% מרווחים הצבורים.
מבחינת החשיפה הענפית, מדובר בקרן סל מפוזרת על פני כל המגזרים: בין הבולטים שבהם הטכנולוגיה (נתח של 22% מהרכב הקרן), צריכת מותרות (17% מהקרן), בריאות ופיננסים (12% מהקרן כל אחד).
מבחינת חשיפה למניות בודדות מחזיקה קרן GURU ב-55 החזקות - הגדולות ביניהן הן חברת שירותי התקשורת ספרינט (S), חברת שבבי הזיכרון מייקרון (MU), חברת השכרת הרכב הרץ (HTZ), וחברות נוספות, שאינן בהכרח מוכרות לציבור המשקיעים הרחב, ובכך עשויות לספק תוספת לתשואת השוק הכללי, המכונה בז'רגון המקצועי "אלפא".
* הכותב הוא אנליסט בכיר בבנק ההשקעות אופנהיימר ישראל. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם
|
המלצה חמה: קרן סל שהשיגה 34% בשנה האחרונהקרן הסל ALFA סורקת את ההחזקות של כמות עצומה של קרנות גידור בניסיון להשיג תשואה עודפת ■ הישגיה האחרונים מוכיחים שהיא מצליחה בכךסרגיי וסצ'ונוק12/3/14
בתחילת השנה התאפיין שוק המניות במגמה מעורבת. לאחר ירידות בחודש ינואר חזר מדד המניות האמריקאי לעליות (להבדיל מחלק מהשווקים הגלובליים, המפגינים חולשה באחרונה). הגברת התנודתיות בשוקי המניות מעלה את חשיבות ניהול השקעות אקטיבי, תוך בחירת מניות שמניבות תשואה עודפת - "אלפא".
לפני כחודשיים כתבנו על כלי אחד מסוג זה - קרן סל Global X Guru Index ETF (סימול: GURU), שעוקבת אחר החזקותיהן של קרנות הגידור המנצחות, ובכך מצליחה לעקוף באופן ניכר את ביצועי מדד S&P 500 (וכמובן, את מרבית שוקי המניות הגלובליים). הפעם אנו מבקשים להפנות את תשומת לבכם לקרן סל נוספת - AlphaClone Alternative Alpha ETF (ALFA), המשתמשת בכלים דומים של סריקת החזקותיהן של למעלה מ-6,000 קרנות גידור למטרת השגת תשואה עודפת. אסטרטגיית קרן ALFA אכן מניבה תשואות: ב-12 החודשים האחרונים היא הציגה תשואה חיובית של כ-34% - גבוה מתשואה של כ-24% של מדד S&P 500 האמריקאי ושל כ-8% של מדד קרנות הגידור HFRI Fund Weighted Composite Index. מתחילת השנה מציגה קרן ALFA תשואה חיובית של כ-6% - ביצועי יתר לעומת S&P 500 ומדד קרנות הגידור שרשמו תשואות של פחות מ-2% כל אחד. קרן הסל המתחרה GURU, שנהגה לאורך שנים להציג תשואה עודפת, מפגרת מתחילת השנה עם תשואה שלילית של כ-1%. אפשרות לחשיפה הפוכה חלקית מבחינת החשיפה המגזרית, שני המגזרים המובילים בהרכב קרן ALFA הם הפיננסים (נתח של כ-21% מהחזקות הקרן) והבריאות (16%) - אלו משקלי יתר הן לעומת משקלות במדד S&P 500 והן לעומת הרכב קרן GURU. שלושת המגזרים הבולטים הנוספים בהרכב הקרן הם הטכנולוגיה (15%), צריכת המותרות (15%) והתעשייה (11%). מאידך, המגזרים הדפנסיביים צריכה בסיסית ואנרגיה (אשר הציגו תשואת חסר מתחילת השנה) מהווים כל אחד נתח של כ-5% בלבד. קרן ALFA היא מפוזרת יותר מקרן GURU המתחרה, עם 83 החזקות (לעומת 55 החזקות של GURU), ועם החזקותיה הבולטות נמנות חברת התרופות Valeant (VRX), חברת הביטוח AIG (AIG), חברת התשתיות Chicago Bridge&Iron (CBI), חברות המדיה FOX (FOXA) ו-Time Warner (TWX) וחברת הכבלים Comcast (CMCSA). יתרון חשוב נוסף של ALFA הוא הגידור הדינמי של פוזיציות הקרן, ואפשרות לעבור לחשיפה הפוכה חלקית לשוק בהתאם לתנאים מסוימים - ובכך להניב אלפא נוספת. שני החסרונות של קרן ALFA הם דמי ניהול גבוהים יחסית (0.95% שנתית) והיקף נכסים קטן של כ-63 מיליון דולר, אשר בא לידי ביטוי גם ברמת סחירות נמוכה (כ-48 אלף מניות ביום, כ-2 מיליון דולר). יחד עם זאת, כפי שראינו במקרים רבים, הצלחה בביצועי הקרן מובילה לגידול בנכסיה, ואם קרן ALFA תמשיך להביא את האלפא למשקיעים, ניתן לצפות לגידול בהיקף הנכסים. ***הכותב הוא אנליסט בכיר בבנק ההשקעות אופנהיימר ישראל. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. להלן גרף של הנ"ל מול ה S&P500: |