להלן קישור לכתבה המוקרית
עפ"י תחזיות האיחוד האירופי, עד שנת 2030 כ-30% מצריכת האנרגיה תהיה מטורבינות רוח ■ טראמפ פחות להוט לקדם אנרגיה ירוקה, אבל גם בארה"ב השינוי מורגש
בעתיד, שנת 2017 עשויה להיזכר כשנה שבה העולם החל להבין שמשהו בסיסי מאוד השתנה בצריכת האנרגיה שלנו. עוד קודם לכן היו עדויות לירידה במחירי האנרגיה המתחדשת, אבל ב-2017 נדמה שחל שינוי תודעתי.
הירידה במחירי ההתקנה של תחנות כוח לייצור חשמל ממקורות "ירוקים", לצד הרצון של יצרני רכב להגדיל את חלקן של המכוניות המונעות בחשמל והשאיפה של ממשלות ועיריות להפחית את צריכת האנרגיה המזהמת של התחבורה הציבורית - כל אלה מסמנים את האפשרות לקיפאון, ובעתיד גם ירידה, בביקוש לנפט, לפחם ולגז, לראשונה זה 150 שנה.
לשינויים האלה עשויות להיות השלכות פוליטיות בעלות עוצמה גדולה מאוד. אם מחירי האנרגיה המתחדשת יהיו שווים או נמוכים מעלות הייצור של אנרגיה מנפט, תהיה לכך השפעה מיידית על מדינות כמו רוסיה או חצי האי ערב, שכלכלתן מבוססת על גז ונפט. על פי התחזיות הקיימות, הדבר צפוי לקרות כבר בשנת 2020.
באירופה, שוק האנרגיה מטורבינות רוח מתפתח במהירות, ואילו השימוש בנפט, בגז ובפחם הולך ופוחת. זו תוצאה ישירה של התערבות ממשלתית לאורך זמן. על פי התחזיות של האיחוד האירופי, עד 2030, 30% מצריכת האנרגיה תהיה מטורבינות רוח. בארה"ב של דונלד טראמפ, לעומת זאת, השלטון הפדרלי פחות להוט לקדם אנרגיה ירוקה. השבוע החליט הנשיא להטיל מכס מיוחד של 30% על פאנלים לייצור אנרגיה סולרית, אף שהדבר מאיים על יותר מ-20 אלף משרות במדינה.
השינויים ההנדסיים והפוליטיים בתחום האנרגיה המתחדשת לא יהיו מיידיים, והשחיקה בכוח הפוליטי של מדינות שמייצרות נפט תהיה הדרגתית, אך היא תורגש. בין הנפגעים יהיו כמובן גם חברות הנפט והפחם, ולבסוף גם חברות הגז הטבעי, שיצטרכו למצוא מקורות הכנסה חלופיים.
המעבר לאנרגיות חלופיות מונע משינויים ומשיפורים טכנולוגיים המשפיעים על השוק, לצד תוכניות סבסוד וממשלתיות ותוכניות רכש ממשלתי, שיוצרות תחרות על מחירי ההפקה ודוחפות בתורן את יצרניות הפאנלים הסולאריים או הטורבינות לאמץ שינויים טכנולוגיים.
זאת המגמה שסימן גם הדוח השנתי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת (IRENA), שפורסם בסוף השבוע שעבר. לפי הדוח, שינויים טכנולוגיים מהירים ומדיניות מכוונת של רשויות הרכש במדינות שונות דוחפים את מחירי האנרגיה המתחדשת למטה בטווח רחב מאוד של מוצרים.
מהדוח עולה שהמגמות האלה קיימות לאורך כל מגזר האנרגיה, ובאזורים רבים בעולם הטכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת מציעות היום את המקור הזול ביותר ליצירת חשמל. על פי הסוכנות, העלויות הכרוכות בכושר ייצור חדש של חשמל ממשיכות לרדת, וכבר היום מדובר במקור שיכול להתחרות עם אנרגיה ממקורות קונבנציונליים כמו נפט, פחם וגז.
הדוח מציין גם שהאצת הבנייה של כושר ייצור חשמל מגבירה את התהליך של הוזלת האנרגיה ממקורות מתחדשים. כך, למשל, כל הכפלה של כושר הייצור המותקן של אנרגיית רוח מוזילה את עלויות ההשקעה ב-9% ואת עלויות ייצור החשמל ב-15%. לכן עלות ייצור החשמל בפרויקטים חדשים של אנרגיית רוח ירדה ל-4 סנטים לקוט"ש, לעומת 10 סנט ב-2002.
שינוי תודעתי
בתחילת החודש פרסמו ספנסר דייל, הכלכלן הראשי של ענקית הנפט BP, ובאסם פתוח, המנהל של מכון אוקספורד ללימודי אנרגיה, מאמר שבו הם ניתחו את הצפוי בשוק הנפט בשנים הקרובות. לדבריהם, השאלה מתי תתחיל הירידה בביקוש לנפט היא פחות חשובה מהסוגיה של התנהגות חברות הנפט נוכח ההתפתחויות בשוק.
דייל ופתוח טוענים שאם עד לא מזמן אפשר היה לדבר על "מחסור" של מקורות נפט, היום יש שינוי תודעתי והדעה הרווחת היא שמדובר בשוק שיש בו היצע גדול מאוד, שפע של אנרגיה ומקורות אנרגיה שמתחרים ביניהם. אם בעבר חברות הנפט נהגו להשאיר רזרבה לא מנוצלת מתוך מחשבה שבעתיד המחירים יהיו גבוהים יותר, עתה הן מכירות בכך שהמחירים בעתיד עלולים להיות נמוכים יותר וההיצע יגדל. לכן, לחברות הנפט יש אינטרס להפיק את הנפט עכשיו, וגם זה לוחץ את המחירים כלפי מטה - דבר שיוצר במקביל עוד לחץ על החברות ועל המדינות היצרניות.
כדי להמחיש את ההשלכות של "תודעת השפע" בשוק האנרגיה, אפשר להסתכל על הדוגמה של קליפורניה: הגוף הרגולטורי המפקח על מים וחשמל (CPUC) החליט בשבוע שעבר שספקית החשמל הגדולה במדינה, חברת PG&E, לא תוכל לייצר תוספת חשמל בשעות שיא ממקורות של גז, כפי שהיא נוהגת כיום. במקום זאת, החברה תיאלץ לרכוש אנרגיה סולארית כדי למלא סוללות שישמשו לספק את הביקוש. ההחלטה הזאת יכולה הייתה להתקבל הודות לתוכניות להרחבת ייצור אנרגיה סולארית, למשל, על גגות של בתים ובניינים שיאפשרו את יישומה.
על פי הדוח של IRENA, המחיר הממוצע לטווח ארוך של האנרגיה הסולארית ירד ב-69% בין 2010 ל-2016, וגם זה חלק מההסבר להחלטת הרגולטור של קליפורניה. באותה תקופה ירד המחיר של הפאנלים הסולאריים לשימוש ביתי בשני שלישים, כך שחברות החשמל נאלצות להתמודד גם עם תחרות של חשמל ביתי.
בינתיים בישראל: רק שתי חוות רוח פעילות
טורבינות רוח הן מקור נקי לייצור אנרגיה מתחדשת. הן יעילות יותר מאנרגיה סולארית ולא תופסות מקום רב. טורבינה ממוצעת מתנשאת לגובה 180 מטר, וכוללת שלושה להבים גדולים המסתובבים במהירות גבוהה. טורבינה ממוצעת אחת מייצרת חשמל בהספק של 1 מגוואט. בישראל, המיקום האופטימלי להקמת טורבינות הוא ברמת הגולן. מהירות הרוח שם כמעט כפולה מזו שבמישור החוף.
הפוטנציאל להפקת חשמל מאנרגיית רוח בישראל נאמד בכ-1,000 מגוואט. למרות זאת, רק שתי חוות רוח פועלות בישראל והן מייצרות יחד כ-20 מגוואט בלבד - פחות מאחוז מסך החשמל המיוצר בארץ. על פי הגורמים המקצועיים בענף האנרגיות המתחדשות, הסיבה העיקרית למספר הנמוך של טורבינות רוח היא התנגדות עזות של התושבים ושל הארגונים הירוקים החוששים לחיי הציפורים שמקננות ברמת הגולן ועלולות להיפגע מהלהבים המסתובבים במהירות. שני המינים העיקריים הנמצאים בסכנה כתוצאה מפרויקטי רוח ברמת הגולן הם הנשר והבז האדום.
נכון להיום, כ-15 פרויקטים של טורבינות רוח נמצאים בשלב התכנון. ככל הנראה, אף אחד מהם לא יחובר לרשת לפני שנת 2020.
