כמה גרפים מעודכנים על ה S&P500

חלק מהרעיונות שיש פה כבר כתבתי בעבר אבל מצ"ב גרפים מעודכנים שלהם:


הגרף הראשון הוא מצב המכפילים נכון להיום:
באפור - מכפיל הרווח הנוכחי
באדום מכפיל הרווח העתידי
בתכלת מכפיל הרווח כאשר לוקחים בחשבון רווחיות ממוצעת של 10 שנים
ובשחור גרף לוגריטמי של ה S&P500

נכון שהרמות של שנות ה 2000 גבוהות בהרבה מהרמות של היום,
אבל לעומת שאר התקופות אנחנו די בשיא...

הגרף הבא הוא מתוך הסקר של מישיגן והוא משקף את הסיכוי שהנשאלים מייחסים לסיכוי שהשוק יעלה בשנה הבאה.
האופטימיות שברה השנה שיא מאז תחילת המדידה (2005):

הפרמטר האחרון להיום הוא המכפיל של באפט: היחס בין שווי שוק כל המניות לתוצר.
כמו שרואים, בפרמטר הזה אנחנו קרובים מאוד לשיא של כל הזמנים שהיה בשנת 2000:

הפרמטר האחרון שאכתוב עליו הוא ה margin או בשפה פשוטה (פשטנית)  כמות ההלוואות לקניית מניות.
יש מתאם גבוה מאוד בין כמות ההלוואות באדום לגובה של ה S&P ודי ניתן לראות שאנחנו בשיא של כל הזמנים (למרות שתמיד יכול להיות שיא גבוה יותר) באדיבות הרבית ה(עדיין) נמוכה.

אני לא חושב שכל הגרפים האלה אומרים לצאת מהשוק
אבל אני כן חושב שהם אומרים להיות זהיר יותר מהרגיל (וכן, אני יודע שאני חוזר על עצמי)

בועת הדוט קום בלבוש חדש

מדהים,

חברה זניחה בבורסה בונקובר בקנדה הטציאה הודעה שהיא שינתה את שמה

התגובה במניה היתה מדהימה:

וזו לא הדוגמא היחידה:
חברה אנגלית קטנה עלתה 173% ל 47 פני עקב שינוי שמה.
על פי FactSet  יש 38 חברות שלאחרונה הוסיפו לשמם את המילים ביטקואין או בלוקצ'אין !!!

לסיום מצ"ב עוד גרף של חברה קנדית ששינתה את השם שלה.
אפשר לראות גם את העלייה במחיר וגם את העליה במחזורים.

השווקים הזולים והיקרים נכון להיום

להלן תמונת מצב של השוקים הזולים והיקרים נכון להיום

לטעמי רוסיה הכי זולה אבל ממש לא יודע אם הייתי משקיע בה
למעשה אף אחת מהזולות לא עושות לי את זה (כנראה בגלל זה הם זולים)

ענקיות טכנולוגיה בסין מוכרות אג"ח מסוכנות כמו ב־2008

להלן קישור לכתבה המקורית

קמעונאיות מקוונות כמו JD.com ועליבאבא מציעות ללקוחות אשראי מהיר למימון הקניות. כדי לגייס כסף הן מנפיקות אג"ח שמגובות באותן הלוואות, בלי למסור למשקיעים מספיק מידע על כושר הפרעון של הלווים

בלומברג22:1217.10.17

ענקיות הטכנולוגיה הסיניות מצאו אפיק הכנסה חדש — מתן אשראי צרכני והנפקת אג"ח שמגובות בהלוואות הללו. חברות כמו עליבאבא ו־JD.com ממנפות את בולמוס הצרכנות של הסינים הצעירים לא רק כדי למכור סמארטפונים וגאדג'טים למיניהם. הן גם מעניקות להם הלוואות למימון הקניות, ומוכרות את החובות למשקיעים בצורת אג"ח.

לפי הערכת חברת מחקר השווקים הסינית IResearch, היקף האשראי הצרכני בסין צפוי להגיע ל־41 טריליון יואן ב־2019, זאת בהשוואה ל־19 טריליון יואן ב־2015. היקף האשראי הצרכני ביחס לתמ"ג בסין צמח מ־10.8% ב־2006 ל־44.4% ב־2016.

בני דור המילניום, ילידי 1980 – 1999, הם היעד העיקרי להלוואות הצרכניות. כך למשל, מיוקי וואנג, סטודנטית משנגחאי, הצליחה לקבל הלוואה של 10,000 יואן לטיסה ללונדון בתוך שניות. אנט פייננשל, חברת פיננסים שבבעלות מנכ"ל ומייסד עליבאבא ג'ק מא, קבעה לה ריבית שנתית של 14.4% באמצעות אפליקציית ההלוואות שהיא מפעילה — ג'יאביי. שמה של האפליקציה ניתן גם לאחת מסדרות האג"ח מגובות נכסים שמוכרת אנט פייננשל. היקף האג"ח מסוג זה שמוכרת החברה נאמד ב־149 מיליארד יואן מתחילת השנה. לשם השוואה, בכל 2016 הנפיקה אנט פייננשל אג"ח מגובות נכסים בהיקף של פחות מ־60 מיליארד יואן. הקמעונאית המקוונת JD.com מכרה אג"ח מגובות נכסים בהיקף 9.5 מיליארד יואן מתחילת השנה בשעה שבאידו, מפעילת מנוע החיפוש הגדול בסין, הנפיקה אג"ח כאלו ב־1.3 מיליארד יואן.

"יש שאלות רבות שעולות בעקבות הצמיחה המהירה בשוק האג"ח מגובות נכסים בסין, אמר לבלומברג ג'רום צ'נג, סגן נשיא בכיר במודי'ס הונג קונג. "מה הקריטריון לפיו הגופים המלווים מחליטים אם להעניק את ההלוואות? אין הן אוספות את המידע על הלווים?", הוא הסביר. חברות פיננסים מוכרות אג"ח מגובות נכסים כדי לפזר את הסיכון בין משקיעים. בנוסף הן משמשות חברות לגייס כספים ממשקיעים מוסדיים.

אחרי המשבר הפיננסי של 2008 משכו אג"ח מסוג זה תשומת לב רבה, שכן הן היו הצינור דרכו התגלגל המשבר בשוק הדיור האמריקאי אל תוך המערכת הפיננסית. עם זאת, מאז 2012 החלה סין לאשר מחדש מכירת אג"ח מגובות נכסים.

יאן הונג, פרופסור ב"מכון לפיננסים מתקדמים" בשגנחאי, סבור שהמידע שחושפות כיום החברות המנפיקות אג"ח מגובות נכסים אינו מספק. "הרגולטורים צריכים להגביה את הרף בכל הנוגע לדרישות חשיפת המידע. יכול להיות שבלתי אפשרי למסור את הפרטים של כל אחת מההלוואות שכלולות באג"ח, אבל המנפיקות והחתמים חייבים לפחות לפרסם נתונים בסיסיים על צבר ההלוואות".

המלצה לשקול השקעה באנרגיה נקיה

אני חושב שאחד הענפים  שמתחת לרדאר, בתמחור סביר ופוטנציאל גדול זה ענף האנרגיה הנקיה.

ישנם תעודות סל בארץ ובעולם בתחום שאני חושב ששווה לשקול השקעה בהם.

הנימוקים העיקריים למה כן:

א.      תחום האנרגיה זה תחום שנצטרך גם בעתיד ויצמח במהירות גדולה יותר מגידול האוכלוסיה.

ב.      בתוף תחום האנרגיה, תחום האנרגיה הנקיה הוא עם פוטנציאל הצמיחה הגבוהה ביותר.

ג.       התמחור של המניות סביר ולדעתי לא משקף את פוטנציאל הצמיחה של הענף.

ד.      (באופן אירוני) עד בחירתו של טראמפ , מניות הענף היה בשפל של למעלה מהעשור האחרון ומאז מפגין חיובית  מאוד מובהקת.

הנימוקים העיקריים למה לא:

א.      הנייר תנודתי, ולכן מסוכן. ביחס ל s&p500 התנודיות (שהוא פרמטר של סיכון) כפולה

ב.      הבורסה באופן כללי יקרה ואני לא חושב שנכון להגדיל חשיפה מנייתית בתמחור זה (למי שיחליט להשקיע במדד זה אמליץ להקטין חשיפה בחלק מנייתי אחר)

בארץ יש תעודה אחת שאני ממליץ בתחום ועל אותו  מדד בשם פסגות סל אנרגיה נקיה ארה"ב. הסימבול של התעודה בחול הוא PBW

מצב ענף האנרגיה

נשמע מוזר לכתוב את זה היום אבל כרבע מאוכלוסיית העולם לא מחוברים לחשמל (שלא לדבר על מכוניות וטיסות וכו')

עם העלייה באיכות החיים ובעושר בעיקר במרכז ומרח אסיה ובאפריקה צפוי ענף האנרגיה לצמוח הרבה יותר מהר מאשר צמיחת האוכלוסיה בעולם.

מבין תחומי האנרגיה, הן בגלל סיבות אקולוגיות (למרות טראמפ העולם הולך לשם) והן בגלל שיפורים טכנולוגיים מאסיביים בתחום שהופכים את החברות לרווחיות גם ללא סובסידיה ממשלתית התחום שצפוי לצמוח הכי הרבה הוא תחום האנרגיה הירוקה.

מצ"ב נתונים על העבר ותחזית לעתיד:

כפי שניתן לראות, הצמיחה הגבוהה הצפויה בתחום האנרגיה, הן בעשור הקרוב והן ב 40 השנים הקרובות זה תחום האנרגיה הנקיה.

כשבוחנים את המדד בשנה האחרונה ניתן לראות שהמדד במגמה חיובית מובהקת.

יחד עם זאת בהסתכלות יותר אורכת טווח (כעשור) המדד לא בדיוק בשיא אלא אף מתחת  לשפל של 2009:

מבחינת תמחור:

על פי יאהו פיינס המכפיל הנוכחי הוא 22.9 (דומה ואף נמוך מה s&p)

מכפיל תזרים מזומנים 7.26 (זול)

על פי חישוב שלי על סמך ניתוח 10 הגדולים:

מכפיל עתידי (ל 2018): 20.9 (זול מה s&p)

צמיחה חזויה לשנה ל 5 השנים הקרובות: 10% (לא רע לדעתי...)

בועת חוב באוסטרליה ניו זילנד וקנדה

תוצר הלוואי  העיקרי של רבית נמוכה הוא יצירת בועות.

אחוז החובות מההכנסה בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד בהשוואה של אותו נתון מארצות הברית ב 2007 (ערב המשבר) נראה לי מפחיד...

ממזרח תיפתח הרעה

מי שקורא את מה שאני כותב הרבה זמן יודע שלהערכתי מחד השוק במגמה חיובית ומאידך הוא מנופח.

אחד הדברים שיכולים, לדעתי, לגרום לפיצוץ בבועה זה פיצוץ פיצוץ בועת החובות הסינית.

לפני יותר משבוע קיבלנו אזהרה ראשונה מ S&P שלראשונה מאז 1999 חתכה את דרוג האשראי של סין.

להלן קישור:

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001205861

צירפתי גרף להסברת מימדי הבעיה.

ניתן לראות בבירור את חוסר הפרופורציה בין הגידול בתוצר הסיני לחובות הסינים.

בניגוד ליוון, פורטוגל ועוד, קיטון בגידול התוצר הסיני או בעיית פירעון חובות עשויה להשליך על כל העולם !

שווה לעקוב אחרי סין כי היא עשויה להצביע על התפוצצות הבועה.

יש סיכוי לא קטן שהאיום יבוא ממזרח...

קללת המספר 7 בשוק המניות חלק ב'

אני בספק אם מגיע לפוסט הזה חלק אחד, קל וחומר 2 אבל בכל זאת:

להלן ה S&P בשנים שנגמרות ב 7 ובפרט בחודשים אוגוסט עד נובמבר כולל (מסומנים בריבוע מקוקו אדום) שמפגינים חולשה מיוחדת בד"כ.

בנוסף מצ"ב גרף מעניין בנושא:

בשחור הגדרף של הדאו השנה

בירוק: גרף ממוצע של כל השנים שנגמרות ב 7

בכחול – אותו דבר, רק בניכוי שנת 1987 שהיתה חריגה הן בעליות לפני המשבר והן במשבר עצמו.

קללת המספר 7 בשוק המניות

גילוי נאות: הנ"ל מבוסס על הכתבה הזו (שקראתי מכמה מקורות):

http://www.marketwatch.com/story/beware-of-the-curse-of-the-number-7-in-the-stock-market-2017-07-21

אני באופן אישי לא מאמין בכל מיני סטטיסטיקות כאלה ובטח לא ממליץ לפעול על פיהם, אבל הכתבה משכה אותי. מקרי (לדעתי) או לא ? כל אחד שיחליט לעצמו...

מסתבר שהחצי השני של שנים המסתיימות בספרה 7 לא כל כך מטיבות עם ה s&p500, לפחות לא מ 1900 שהנושא נבדק.

לא מאמינים, להלן העובדות לגבי המחצית השניה של השנים שנגמרו ב 7 מאז 1900:

1907 – שוק דובי, ירידה של 24% תוך ירידה מקסימלית של 35%

1917 – שוק דובי, ירידה של 22% תוך ירידה מקסימלית של 34%

1927 – שוק שורי חזק, הנושא לא עבד. אמנם היתה ירידה מקסימלית של 9% אך היו רווחים של 21% !!!

1937 – שוק דובי משמעותי – ירידה של 29% תוך ירידה מקסימלית של 41% !!!

1947 – רווח של 2% תוך ירידה מקסימלית של 7% בלבד

1957 – 13% הפסד תוך ירידה מקסימלית של 20%

1967 – עלתה בחצי השני תוך ירידה מקסימלית של 12% כולם ברבעון הרביעי

1977 – שוק דובי תוך ירידה של 9% חציוני עם ירידה מקסימלית של 15%

1987 – המפולת הגדולה – 25% ביום אחד, סה"כ 20% ירידה תוך ירידה מקסימלית של 41%

1997 – משבר באסיה שגרם לירידה של 17%

2007 – ירידה מקסימלית של 10% אבל בחציון נקבע שיא של שוק שורי ארוך

זה בולט כשמסתיימים על הציון השני של שנים המסתיימות ב 7 כשמשווים מול חצאים אחרים (ב s%p מאז 1900) כאשר שימו לב שהחצי השני הכי פחות טוב הוא החצי הראשון של שנים המסתיימות ב 0:

גם כשמשווים את הירידה המקסימלית הממוצעת בחציון (בהתעלם מהעליות) המחצית השניה של שנים המסתיימות ב 7 בולט:

להשקיע בבורסה על פי הירח (???)

נתקלתי בנ"ל וזה היה נראה לי מספיר מעניין כדי לפרסם

לא יודע מה האמינות של זה (למרות שהאמינות של המקור גבוהה) ולא ממליץ להשקיע כך

אני יגיד שזה מקריות

מיסטיקנים יגידו שזה אומר משהוא

אבל אם היית משקיע ב 1928 ב S&P סכום של 100 דולר ז היה מכפיל עצמו פי 63

אם את אותם 100 דולר היית משקיע באותה תקופה באותו מדד והיית משקיע רק בתקופה שהירח מתחיל (בארה"ב) עד שמגיע לירח מלא ואז יוצא מהבורסה היית מכפיל את הכסף פי 1502 (בחצי מהזמן ולכן חצי מהסיכון בבורסה)

אני לא מכיר מודל שעבד כל כך טוב...

עמלות ני"ע בבנקים הגדולים - מי יקר ומי זול?

להלן קישור לכתבה המקורית

מהנתונים על הבנקים הגדולים עולה כי בגודלי תיקים שונים בנק הפועלים הוא היקר מבין הארבעה, בעוד דיסקונט הוא הזול ביניהם

חלק גדול מהרווחים של הבנקים מגיע מעמלות, וחלק גדול מהעמלות הוא מעמלות ניירות ערך. הרווח הזה של הבנקים הוא ההפסד שלכם, הציבור שפועל ומחזיק בניירות ערך. על רקע זה, הפיקוח על הבנקים דרש כבר לפני שנתיים, מהבנקים להציג אחת לחצי שנה את עמלות ניירות הערך שהם גובים מהלקוחות. כך, סברו בפיקוח על הבנקים, הציבור יוכל להשוות ולהוריד עלויות. בינתיים זה לא ממש קורה.

אתם, המשקיעים ומחזיקים בניירות ערך, משלמים על כל הוראה (קנייה ומכירה של מניות, אגרות חוב, קרנות נאמנות, תעודות סל) הרבה כסף. אתם גם משלמים עמלה מאוד מוזרה שנקראת דמי ניהול ובעבר כונתה דמי שמירה, שעד עכשיו לא באמת ברור על מה משלמים אותה.

דמי הניהול האלו הם לפי שיעור מתיק ההשקעות הכולל שלכם; כלומר, תשלמו דמי ניהול גם אם לא ביצעתם שום הוראה כל השנה, גם אם יש לכם רק השקעה אחת. זה לא אמור להיות כך, במיוחד שיש בתי השקעות (ברוקרים פרטיים) שאצלם אין את עמלת דמי הניהול (פשוט אפס), ואצלם אתם משלמים בממוצע 60%-70% פחות עמלות ניירות ערך מאשר בבנקים.

לדבר על הבנקים כמכלול זה לא נכון: בנק ירושלים, שקלט את פעילות המסחר בניירות ערך (ברוקראז') של כלל פיננסיים לפני כמה שנים (ולאחרונה יש דיווחים שהא רוצה למכור אותה), מספק תחרות טובה לבתי ההשקעות. גם בבנק אגוד יש הצעות אטרקטיביות לפעילים בשוק ההון; ובנק יהב פוטר אתכם מדמי ניהול/ דמי שמירה.

למעשה, בכל הבנקים קיימת אפשרות לקצץ בעמלות ניירות ערך, במיוחד כשאתם מצוידים בטבלה המצורפת בהמשך בה מפורטות העמלות קנייה ומכירה ועמלת דמי הניהול הממוצעת בכל אחד מארבעת הבנקים הגדולים למחצית הראשונה של 2017. הנתונים האלה התפרסמו בשבועות האחרונים והם מתייחסים לפעילות בשוק ההון המקומי. עם פרסום כל הנתונים של כל הבנקים נרחיב את הרשימה (לרבות נתונים על העמלות בניירות ערך זרים).

עמלה ממוצעת משמע שיש כמובן עמלות נמוכות יותר, כמו גם עמלות גבוהות יותר. בשלב ראשון, חשוב שתראו איפה אתם ביחס לאחרים.

בטבלה המצורפת מפורטות העמלות (באחוזים) על הפעילות בשוק המקומי לפי גודל תיק ההשקעות. זה לא בהכרח הייחוס הנכון. יכול להיות לקוח קטן עם הרבה פעילות ועמלות נמוכות; ומנגד לקוח גדול שלא עושה פעולות ולכן העמלות שלו גבוהות. ועדיין, הממוצע הזה טוב יותר מכלום (ועד לפני שנתיים לא היה מידע על העמלות האלו). מעבר לכך, הממוצע, באם מדובר בהיקף גדול של לקוחות, בכל זאת מבטא את העמלות של האחרים ביחס אליכם.

מהנתונים על הבנקים הגדולים עולה כי ברוב המצבים (בגודלי תיקים שונים) בנק הפועלים הוא היקר מבין הארבעה, בעוד שבנק דיסקונט הוא הזול ביניהם.

הדיווח של הבנקים הוא כמובן לא דיווח וולנטרי. הפיקוח על הבנקים חייב אותם לפני כשנתיים, לדווח על העמלות מדי חצי שנה. עם זאת, הנתונים שמפורסמים באתרי הבנקים קשים להבנה, ולא תמיד מפורסמים כמו שצריך.

כך או אחרת, אחרי שאתם מבינים את מצבכם ביחס לבנק שלכם, אתם צריכים, אם העמלות שלכם גבוהות, להתמקח. אתם יכולים גם לקבל הצעה מבנקים אחרים, ולפי הטבלאות המצורפות (של הבנקים הגדולים) תראו איזה בנקים אטרקטיביים יותר. עם זאת, הבנקים הקטנים כאמור (שלא מופיעים ברשימה) עשויים להיות אטרקטיביים יותר.

סביר להניח שאם אתם חשובים לבנק, העמלות יירדו ואפילו בשיעור משמעותי. אבל גם לבנקים יש גבול שממנו הם מתקשים לרדת, ואז עולה השאלה – למה בכלל לפעול בניירות ערך דרך הבנקים?

רוב האנשים עדיין מרגישים בטוח יותר בבנק מאשר בבית השקעות, אבל החשבון השקעות בבית ההשקעות מבוטח ובטוח כנראה כמו החשבון בבנק. ובכלל, יש בתי השקעות גדולים יותר מבנקים. הגופים האלה (הגדולים מביניהם) כבר גורילות בפני עצמם, ומעבר לכך – אתם מקבלים מערכות תומכות ושירות צמוד. כל זה בעלויות נמוכות משמעותית מהבנקים.

מה שמפתיע בנתונים על העמלות הוא שהעמלות לא ירדו משמעותית מאז שהפיקוח על הבנקים דרש את פרסומן, לצורך הגברת התחרות. הבנקים מצליחים לשמר את העמלות הגבוהות גם כשהכול שקוף וידוע. זו כבר תעלומה.

הבנקים חייבים להתעורר. שר האוצר, משה כחלון, אמר לפני כחצי שנה שעוד 10 שנים לא יהיו בנקים - וספג ביקורת. אבל האמת שהכוונה שלו הייתה ברורה ונכונה: הבנקים, במתכונת שאנחנו מכירים כיום, ייעלמו. הסניפים – OUT, הדיגיטל - IN. הבנקאות הדיגיטלית של הבנקים הקיימים, לצד חברות הטכנולוגיה הפיננסית, יספקו לנו את רוב השירותים הבנקאיים ובעלות נמוכה יותר. פשוט, אין מקום לעמלות הגבוהות שאנו משלמים כיום.

כותרות לחוד ומציאות לחוד הפגיעה של הסדרי החוב בפנסיה של הציבור היא זניחה

להלן קישור לכתבה המקורית

1. "זה מכספי הפנסיה שלנו", "זה הכסף של הציבור", "שודדים את הכסף של הציבור", "שודדים את הפנסיה שלנו", "מתנהלים בחוסר אחריות עם החסכונות שלנו", "מפקירים את הפנסיה שלנו", "משחקים עם הפנסיה שלנו". כמה פעמים שמעתם את רצף הביטויים הללו ודומים להם בעוד דיון על מחיקות, תספורות ותגלחות? אני בטוח שאינספור פעמים. בכל פעם שמתנהל דיון באמצעי התקשורת הפופולריים-פופוליסטיים או אפילו בעיתונים הכלכליים, התחושה היא שהפנסיה של הציבור, כלומר קצבת העובדים לאחר פרישתם, היא קורבן למשחקים, קומבינות, שוד, עושק וכל הרפרטואר הזה שאומר דבר פשוט: לוקחים את הכסף שלכם, את ההפרשות החודשיות שלכם מהשכר שצריכות להצטבר לקצבה חודשית כשתפרשו מעבודתכם - ו"זורקים" אותו על אנשי עסקים כושלים. הם מתעשרים, אתם מתרוששים.

נכון? נכון שהכסף שנותנים (למעשה, מלווים) לתאגידים הוא שלכם. הוא יושב בכל מכשירי החיסכון ארוך הטווח (קופות גמל, קרנות פנסיה וקרנות השתלמות) שמנוהלים על ידי הגופים המוסדיים. אותם גופים משקיעים עבורכם את הכסף (וגובים עבור השירות דמי ניהול) בכל הטוב שיש בשווקים: מניות, מט"ח, מכשירים פיננסיים אחרים וכמובן איגרות חוב של חברות - מכשיר הלוואה שהתאגיד צריך לפרוע תוך כך וכך זמן ולשלם עליו ריבית.

נניח שאיתרע המזל והתאגיד לא מצליח להחזיר את ההלוואה, בין שנקלע למצב קשה בתום לב (יש עסקים שנכשלים, זו המציאות) ובין שבעליו לא היו ממש אחראים ועשו לביתם על חשבון הכסף שלכם. האם כתוצאה מכך הפנסיה שלכם נפגעה? אז זהו, שלא. התשובה הזאת אולי נשמעת לכם מוזר, כי כשמישהו עושה תספורת או מוחק את כל חובו מהכסף שלכם, המסקנה הטבעית והמתבקשת היא שגם הפנסיה שלכם נפגעת. כדי להוכיח שלא כצעקתה, אספתי כמה וכמה נתונים על שוק האג"ח והסדרי החוב מהבורסה לניירות ערך ורשות ניירות ערך. מטרת המאמר הזה אינה בשום פנים ואופן להצדיק תספורות ומחיקות בשום צורה, אלא רק להעמיד את הדיון על תספורות ומחיקות בפרופורציות הנכונות.

2. שוק איגרות החוב הקונצרניות בישראל התפתח בשנים האחרונות בקצב מסחרר, ואפשר לראות זאת באחת הטבלאות המוצגות כאן. שווי השוק של איגרות החוב הקונצרניות עומד כיום על כ-320 מיליארד שקל, והוא הכפיל את עצמו בתוך עשור. היקף הגיוסים בשנים האחרונות עומד על כ-60-70 מיליארד שקל מדי שנה, וב-2017 הוא עומד לשבור שיא. ההתפתחות המואצת של שוק האג"ח הקונצרניות פתחה בפני הפירמות ערוץ נוסף לגיוסי חוב, מלבד הסקטור הבנקאי.

וכשמתעסקים בהלוואות, יש גם כישלונות - אלה עובדות החיים. יש הלוואות שלא חוזרות במלואן או בחלקן. בשפה הפיננסית, ייתכנו "דיפולטים". אי-אפשר להימנע מכך, בין שמדובר בכישלון "טבעי" ובין שברמאות. השאלה, אם כן, לא אם יש דיפולטים אלא מהו שיעורם. זה כל הסיפור. אם שיעור ההלוואות הכושלות הוא מוגזם וחריג, הפגיעה בחסכונות תהיה בהתאם. אם השיעור הוא סביר וחלק מכללי המשחק בעולם ההלוואות, אז לא צריך להתרגש וההשפעה על החסכונות אינה מורגשת.

3. בטבלה אחרת המוצגת כאן ניתן לראות את מספר החברות שנכנסו להסדר חוב בשש השנים האחרונות, את היקף החוב שנכנס להסדר ואת שיעורו מתוך היקף החוב באג"ח. הממוצע של היקף החוב שנכנס להסדר הוא בסך הכול 2% מהיקף החובות הכללי באג"ח. חוץ משנה אחת (2012) שבה היקף החוב בהסדר הגיע לכ-4%, הממוצע של הפסדי האשראי הוא בהחלט סביר.

אמרנו הפסדי אשראי? לא בדיוק. הסכום הזה מבטא את היקף החוב שנכנס להסדר, אבל זה לא אומר שכל הסכום הלך לאיבוד. חלק ממנו "חוזר". בעגה הפיננסית מדובר ב-RECOVERY, כלומר אחרי שמתבצע הסדר חוב, חלק מהכסף "מתאושש". השורה התחתונה: אם שיעורי הדיפולטים סבירים ואם שיעורי הריקוברי סבירים, אז אין מה להלין.

4. מהם שיעורי ההתאוששות? בנק ישראל פרסם אתמול עבודת מחקר שנדחקה מהעין הציבורית (זה תמיד כך: נוח לצאת בכותרות מפוצצות כדי לסחוט רייטינג, אך קשה מאוד להתמודד עם העובדות שמפריכות הרבה מאוד מהמיתוסים). המחקר התמקד בהסדרי החוב שנערכו ב-2008-2015 ומצא שתי מסקנות די צפויות: האחת, שרוב אירועי חדלות הפירעון התרחשו בחברות ממגזרי הנדל"ן, הבנייה וחברות ההחזקה - מגזרים שצברו חוב ניכר בתוך זמן קצר יחסית והציגו עלייה חדה ביחס המינוף.

מה זה אומר לגבי העתיד? זה אומר שאם מחירי הדירות יירדו, הענף הזה יהיה שוב "כוכב" באירועי חדלות הפירעון. המסקנה השנייה הצפויה הייתה שבמקרים רבים הסדר החוב אינו מבטיח התאוששות. רוב החברות שנקלעו למצוקה בשנים האחרונות כבר עברו ארגון מחדש בתחילת התקופה. בין 2013 ל-2015 נכנסו להסדר 29 חברות ו-17 מתוכן כבר נכנסו להסדר לפני כן. הדוגמה הבולטת לכך היא כמובן אפריקה ישראל של לב לבייב.

המסקנה החשובה לטעמי מהמחקר הייתה שישראל איננה חריגה בעולם מבחינת שיעורי ההחזר הצפויים ושיעורי חדלות הפירעון הממוצעים. זוהי מסקנה חשובה מאין כמוה: ישראל, אם כן, נורמלית בדיפולטים ביחס לעולם, למרות כותרות הענק.

5. ההודעה לעיתונות על המחקר לא מסגירה את כל המספרים. בשביל זה צריך לצלול למקור. ואלו התוצאות: ממוצע ההחזרים כתוצאה מהסדר החוב עומד על 53%, החציון על 50%. המשמעות: חצי מהכסף שנכנס להסדר החוב חוזר-מתאושש. שימו לב להשוואות: 41%-51% (נתונים יחסית ישנים) בארה"ב ו-35% בלבד בשבדיה. לא פופולרי לומר זאת, אבל בישראל המצב בתחום הזה לא רע.

6. בואו נתרגם את כל האחוזים למספרים: לפי הנתונים בטבלה, עמד היקף האג"ח שנכנס להסדר על כ-32 מיליארד שקל ב-6 שנים. אם ההחזרים עומדים על כ-50%, מדובר בתספורת כוללת של כ-16 מיליארד שקל על פני 6 שנים. זה כלום, פשוט זניח. אם התיק של החסכונות עומד על 1.4 טריליון שקל, הפגיעה בחסכונות שלנו, בפנסיה שלנו, היא קלה שבקלים - שברי אחוזים. אלו העובדות, ומי שמתכחש להן מתכחש להן ביודעין. אבל זה לא מפתיע בשיח הכלכלי בישראל: עובדות לא מעניינות, עדיף לדבר בסיסמאות. הן יותר מוכרות.

7. האם העובדות הללו הופכות את התספורות ללגיטימיות? ברור שלא. העובדה שכמה לווים גדולים הצליחו לקבל הלוואות עתק, הן מהבנקים והן מהגופים המוסדיים, איננה מתקבלת על הדעת. העובדה שחלק מההלוואות נותבו להימורים או לעסקאות מפוקפקות, גם היא איננה מתקבלת על הדעת. העובדה שאנשים שקיבלו את ההלוואות והגיעו לחדלות פירעון ימשיכו לחיות בפאר ובהדר, הם וצאצאיהם, מרתיחה ודורשת חקירה מקיפה, שספק אם תתבצע אי פעם (כולל ועדת החקירה שהוקמה בעקבות קריסת פישמן).

התספורות לא עשו נזק ממשי לחסכונות, אבל אין כמובן שום סיבה שהמסתפרים ינוחו על זרי הדפנה, כאילו הם בסך הכול יזמים שנכשלו בעסקיהם. ברוב המקרים לא מדובר בכישלון יזמי, אלא בעשיית הון להם ולבני משפחתם מכספם של אחרים.